אני מצטערת על העיכוב בפרק אבל עברי לידר צדק כשאמר "ברגעים שטוב לי אני לא יכול לכתוב"
אז קבלו פרק חדש בהתנצלות-
Enjoy :)
~
מהפרק הקודם:
"הצלחת להשכיר את הדירה?" שאלה שרלוט העירומה מתחת לשמיכה דקה בלבד בזמן שדניאל נעל את נעליו.
"בהחלט כן." הוא ענה לה וקם על רגליו. "עכשיו רשמית יש לנו משכורת מעשרים וחמש דירות."
הוא התקרב אליה והתכוון להניח עליה את ידו בדיוק כשאיזבל הסתובבה, לקחה את השידה הקטנה ונשאה אותה לחדר השינה. 'אידיוט.'
פרק 3-
"מה שלומך, יקירי?" בקע קולה של שרלוט מהסלולארי של דניאל בעודו יושב ברכבו ומתצפת על איזבל מהחלון בחדר האמבטיה. מזלו שהדירה בקומה ראשונה.
"נהדר, יקירה, איך את מרגישה אחרי התייר המסומם מאתמול?" ענה דניאל ועקב בדריכות אחר איזבל בזמן שהביטה בראי וסידרה את שיערה.
"עילאי!" היא צחקה. "מתי תחזור? תוכל להביא לנו ארוחת ערב?"
"סביר להניח שאגיע מאוחר, אחד הדיירים מתלונן על בעיה בצנרת מזה זמן מה." הוא אמר ואיזבל יצאה מחדר השינה ונעלמה מטווח ראייתו של דניאל.
"אם כך למה שלא תפטור אותו ממנה ונאכל חטיף לילי יחדיו?"
"נראה איך הוא יתנהג." אמר דניאל בדיוק כששם לב שאיזבל יוצאת מהבית ונכנסת ליונדאי גטס כסופה בחזית הבניין. "מצטער, יקירה, עליי לנתק. יום טוב."
"יום ט-" הוא סגר את הסלולרי שלו, התניע את המכונית ונסע בעקבות איזבל בעודו משתדל לשמור על מרחק מסוים כך שלא תרגיש בנוכחותו אך עדיין יוכל לראות אותה.
בכל מאה ושבע שנות חייו מעולם לא היה דניאל כה אובססיבי כלפי אף אדם, עם זאת הדבר עורר בו זיכרונות ממאה השנים הקודמות.
"דניאל? זה אתה?" שאלה אווה כשארוסה נכנס לחדרה והביטה במה שהיה בעבר אדם ממשפחה אמידה וחברה טובה. הוא נשען על הקיר שמא ייכשלו רגליו וימצא עצמו על הרצפה. "זה אתה? מי זה?" היא שאלה שוב בחשש שזה האנס עליו שמעה מאחיותיה הנשואות.
"אווה..." הוא מלמל. "תינשאי לג'ורג'?" הוא התקרב אל מיטתה ונשען על הקורה.
"מה? אני לא מבינה." הוא התיישב על המיטה והתקרב אל הבחורה המבוהלת.
"אם אמות ולא נינשא לעולם, תינשאי לג'ורג'?" אווה הביטה בעיניו הנוצצות ותהתה מה קרה לארוסה שנשתבשה עליו דעתו. היא הושיטה את ידה העדינה, אך דניאל לא זז. אווה ליטפה את לחיו המלוכלכת וחייכה חיוך ביישן.
"מדוע שאנשא לג'ורג' אם יש לי אותך?"
"ואם לא היה לך אותי?" מיהר דניאל לענות.
"אם כך אני מניחה שלא תהיה לי ברירה אלא להינשא לג'ורג', הרי אתה לא היית רוצה שאבלה את שארית חיי לבד." דניאל שתק ואווה האיצה בו "עכשיו, מהר, עלייך לעזוב. אם מישהו יגלה שהיית בחדרי ובמיטתי לפני חתונתנו הייה בטוח שלא תהיה שום חתונה." דניאל יצא מהחלון וקפץ אל המדשאה ובראשו חולפות להן מחשבות על הבנה. הרי שאם היה מת בהחלט לא היה רוצה שאווה המסכנה תבלה את שארית חייה לבד, עד מותה, וכך בלית ברירה עזב את עיר הולדתו והותיר את שאר העבודה לגורל.
דניאל עצר את מכונית ברחוב הצמוד לבניין גדול, כשלושים קומות לפחות, אליהם איזבל נכנסה. מעל הכניסה שלט גדול ועליו מודפס "France-Soir".
הוא המתין שתצא במשך שעה שלמה כשלפתע תקף אותו ריח חזק ומעורר תאבון של דם וברפלקס ערפדי ניביו נחשפו והוא איתר את מקור הריח בלי בעיה, משמאלו, על המדרכה, מעדה אישה מבוגרת על סנדלי העקב שלה ונחבלה בידיה השותתות דם.
דניאל כמעט ואיבד שליטה על עצמו ויצא אל השמש הבוערת לשתות מדמה בפני עוברי אורח. הוא מיהר לנעול את דלתות הרכב והניח את ידיו על ההגה בניסיון לשלוט בעצמו וברעבו הגואה.
בזווית עינו ראה קבוצת אנשים מתגודדת סביב בצמוד למכוניתו. 'זה לא טוב.' חשב לעצמו. 'זה לא טוב.'
הוא נעל את לסתותיו תוך הידוק אחיזתו בהגה ונשך את שפתו התחתונה אשר החלה לדמם. הוא העביר עליה את לשונו, מנסה לספק את רעבו בכמה טיפות מדמו שלו.
כחמישה אנשים עזרו לגברת לעמוד על רגליה ושטפו את ידיה בבקבוק מים שהיה לאחד מהם, מה שטשטש במידה המועטה ביותר את הריח הטעים שעורר את הערפד שבדניאל.
"תירגע," הוא לחש לעצמו. "הם הולכים, רק תירגע." שלוש דפיקות על חלון המושב ליד הנהג הפתיעו את דניאל. הוא לקח נשימה עמוקה והביט אל החלון, שם חייכה אליו שרלוט שהייתה מוגנת מהשמש תחת מטריה שחורה.
הוא שחרר את הנעילה ולאחר שהיא נכנסה וסגרה את הדלת נעל אותן שוב.
"שרלוט..." הוא התנשף והתנשף ושרלוט הניחה את ידה על ירכו בחיוך רגוע.
"ששש" היא לחשה. "המקום הזה לא דיסקרטי כלל, אתה יכול לנהוג למקום אחר?" שרלוט ליטפה את פניו ברוך.
"כ-כן..." דניאל הנהן, נסע מחוץ לחניה ועזב את המקום בחריקה רועשת. הוא כבר ידע לאן עליו לנסוע והוא לא בזבז זמן, הוא נסע במהירות גבוהה למדי ומדי פעם עבר על כמה חוקי תנועה.
לאחר נסיעה קצרה של חצי שעה הם יצאו מהעיר הסואנת והגיעו לאתר מחנאות שומם. דניאל עצר את המכונית, דומם את המנוע ופלט אנחת הקלה.
"עדיין רעב?" שרלוט שאלה וליטפה את שיערו וזה הנהן קלות. היא העבירה את כל שיערה לצד אחד וקירבה אליה את דניאל. שרלוט שתקה ודניאל פער את פיו ונעץ את ניביו בגרונה של שרלוט. לרגע אחד הוא היסס ושאל את עצמו האם זה באמת הכרחי? אך ברגע שקלט את דמה זולג בחופשיות משני החורים שניקב הוא לא בזבז זמן. דניאל אחז בראשה בידו השמאלית ואת ידו הימנית הניח על מותנה, הוא ליקק את הדם שברח ואת השאר מצץ ממנה.
"זה כבר... יותר מדי..." שרלוט נאנקה ודניאל ליקק את צווארה פעם נוספת ושחרר אותה. "תורי." היא אמרה בחיוך וחשפה את ניביה. היא שלחה את ידה לידית המשענת של דניאל והשכיבה אותו. היא עלתה עליו בפישוק רגליים ונשכה אותו. היא מצצה את דמו מעט ואז דניאל הרחיק אותה מצווארו ונישק אותה. הנשיקה הפכה לנשיקה סוערת ומדממת ושרלוט פשטה את חולצתה ועזרה לדניאל לצאת משלו. בשתי אצבעות דניאל פתח את חזייתה הקטנה והוורודה של שרלוט ופשט אותה ממנה. נשיקותיו ירדו אל החזה שלה ושרלוט, שהייתה לבושה בחצאית פשטה את התחתונים שלה ובחיוך זדוני פתחה את מכנסיו של דניאל.
"רק רגע." שרלוט העזה להשתחרר מאחיזתו של דניאל והפעילה בנגן של הדיסק האהוב עליה, השיר Supermassive Black Hole של להקת מיוז התנגן ודניאל משך את שרלוט חזרה אל הכיסא ונשכב מעליה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Purple Eyes