| 12/2008
...
And if I should fall, would you hold me?
| |
קדימה, נראה אותך.
קדימה, נראה אותך, אני רוצה להרגיש את איך את שובר לי את הכנפיים,
אני רוצה לראות איך אתה קורע את הדף שעליו צויירתי, אני רוצה לראות
אותך שובר את הדיסק שעליו צרבת את נשמתי, אני רוצה להרגיש אותך
חוטב את הץ שעליו חרצת את גורלי. אני רוצה לשמוע את הבדיחה שעליה
המצאת את החיים שלי. אני רוצה לראות אותך מפיל אותי מראש ההר
בו ערמתי את כל הרגשות שלי כלפיך. אתה לא תצליח, הרגשות שלי אליך
כ"כ עוינות, שהם ימנעו ממך להגיע עלי.
אתה לא תצליח להפיל אותי. לא הפעם. כבר נפלתי יותר מידי פעמים בגללך
| |
לא, הם לא אמיתיים
ידעתי, אני הרגשתי שמשהו "בחבר'ה"ק צת מוזר, לא הרגשתי שם, באמת. לא באמת שיתפו.
זה לא היה אמיתי, הם לא היה עמיתים. לא נותר לי לאן לחזור אלא לחברים מרובי העמודים שלי.
לחזור ללבוש את המשקפיים עם העדשות השחורות ולשים על עצמי משהו. כי רק פעם אחת יצאתי. וקר שם.
כנראה המשקפיים השחורות שמרו עלי, כנראה שכשהחיים שלך שחורים שסופסוף ורוד, אתה באמת מעריך את זה.
אבל זה נעלם מאד מהר, האושר. כמו הסבון במקלחת, תמיד מתחמתק מבין הידיים. ועד שאתה מתחיל להסתבן, הוא שוב קופץ מהיד.
אושר הוא אמיתי רק מתי שהוא רגעי או זמני, אושר תמידי הוא מזויף, אפילו יותר מהחברים שלי.
כנראה שאחזור לדמויות הנייר שלי, שהכרתי אותם רק בזכות המילים, אבל הם אף פעם לא יהיה יותר ממילים על נייר.
טוב, זה בטוח יותר טוב מאלה שלא על נייר אבל גם לא אמיתיים. לפחות לא יותר מהמילים.
| |
תמיד זה אני?
למה אני לא יכול פשוט להעילם, להשכח מראשם של כולם, להעילם מהזיכרנות של כל אדם
שאי פעם פגשתי? למה זה תמיד אני? איך זה שתמיד אני יושב בצד ומביט על המעשים הטיפשיים שעשיתי,
ותמיד אני יוצא אשם. למה אף פעם אף אחד אחר אשם, למה אני לא יכול להיות כל אחד אחר.
כבר הבנתי, ששם יהיה לי הרבה יותר טוב.
| |
לעוף
אני מוכן שיקברו אותי לילה שלם וישאירו לי רק חריץ אחד לנשימה; אני מוכן שיצליפו בי בשוט; אני מוכן שישליכו אותי מעל סוס דוהר; אני מוכן שיקשרו אותי לגג אסם ליומיים; אני מוכן שימרחו על כל גופי דבש. וזבובים, צרעות, דבורים ודבורים יחוגוגו סביב גופי באמצע אוגוסט; אני וכן לשבת לילה שלם סביב להבת אש עד שיצאו מעורי שלפוחיות; אני מוכן שיטבלו אותי בחביות חומץ; אני מוכן שברק יפגע בי; אני מוכן לאכול גללי סוסים ולשתות שתן פרות; אני מוכן לקצץ את הפרק העליון של הזרת השמאלית לי; ואני מוכן שישימו אותי בפקעת חבלים לשלושה ימים ושלושה לילות.
העיקר שאני כבר אוכל לעוף
(פוסט הבנה.)
| |
שיגעון
אני מכיר ילדה, היא ממש חכמה ומאד נחמדה וחברה מאד טובה שלי לחיים ולכיתה,
אבל ההופעה החיצונית והדרך ההתנהגות וההתנהלות שלה בחברההקנתה לה את
הכינוי "משוגעת. לדעתי זה כינוי מאד שגוי משתי סיבות: האחת, היא ששיגעון
הוא דבר יחסי, הבו לכם דוגמא, לתלות את עצמך זה מעשה משוגע, אבל לקפוץ
מבניין זה יותר משוגע, אבל לירות לעצמך בראש זה אפילו יותר משוגע אבל
לקבור את עצמך זה ממש משוגע. וכך הלאה וכך הלאה. והסיבה השניה שלדעתי
חשיבה מחוץ למסגרת אינה אלא יותר מגאונות ולאו דווקא שיגעון. יום אחד
שאלתי אותה: "למה את מתנהגת ככה אם את יודעת שקשה לך שקוראים לך ככה בגלל
איך שאת מתנהגת?" (מצטער על התנסחות), והיא ענתה בלי היסוס: "כי אני לא
מכונה לוותר על מי שאני בגלל עלבון. רק דבר אחד יוכל לגרום לי להפטר
מעצמי, וזו אהבה, אני יודעת שזה נשמע קיטשי ודיבלי, אבל רק בשביל אדם שאני
באמת אוהב אני איהיה מוכנה לוותר.", הייתי אומר שזו אימרה משוגעת, אבל כבר
שמעתי דברים יותר משוגעים מזה.
"יש מצבים שבהם אם אינך יוצא מן הדעת, פירושו של דבר שאין לך דעת לצאת ממנה."
-ויקטור פרנקל-
אני
בכלל דוגל בזה שבעולם הנוחכי שאנחנו חיים בו, אין אנשים שפויים, אבל
הכוונה שלי היא לא אנשים לא שפויים חותכי ורידים ושוחטי חתולים. אלא אנשים
שהדעות שלהם כ"כ שונות שזה גורם לכל אחד לחשוב שחברו לא שפוי, "הרי איך
הוא יכול לחשוב ככה? איך הדעה שלו לא דומה לשלי?! זה לא שפוי לחשוב בצורה
כזו!", אנשים משוגעים, וזה דבר שהוחכתי לעצמי אחרי מחקר קטן, אנשים
משוגעים תמיד חושבים שהדעה שלהם אמורה להיות דעתם של הכלל ושהיא לא מתקבלת
כי כולם חושבים שהוא מוזר.
אבל אם נשים לב רגע כל אחד שעכשיו
יושב וקורא את זה רוצה שכולם יחשבו כמוהו, כי הרי זו החשיבה הנכונה. וכמו
שהבהרתי כל אדם אשר חושב שכולם צריכים לחשוב כמו הוא אדם משוגע, משמע:
כולנו משוגעים.
"איזה אדם שפוי יכול לגור בעולם הזה ולא להיות משוגע? "
-אורסולה ק. לגיון-
בכלל
החבררה שאנחנו חיים בה, ואני מדבר על העולם ככלל ובישראל כפרט, הוא עולם
עם קידמה מטורפת ששואפת להתפתחות מהירה ומציאת פתרונות למה שההתפתחות
גורמת. ההתפתחות הטכנולוגית, מרוב שזה קרה כ"כ מהר זה השאיר חלק מהאנשים
המבוגרים באיזשהו "הלם", ובגלל זה הרבה אנשים זקנים ומבוגרים כיום לא
יודעים להשתמש במחשב, אבל השיגעון המודרני לא נובע מזה, אלא מהניסיון
לנסות לחדש כל דבר ולעשות את הכל קטן וקומפקטי ושהכל יגיע לידי שלמות,
ואני לא חושב שזה צריך להיות ככהה משתי סיבות: האחת, היא ששלמות היא דבר
יחסי, הנה לכם דוגמא, "הדוגמנית הזאת כ"כ יפה, אבל זאתי שבאה אחריה הרבה
יותר משלומת, אבל ההיא שבא כמה דוגמניות אחריה גם נראיית לי חכמה, אז היא
גם יפה וגם חכמה, איזו שלמות. יו1 אבל תסתכל עליה לא אכפת לי גם אם היא
טיפשה היא שווה בטירוף! ! ! פשוט מושלמת".
והסיבה השניה היא שאם נביא כל דבר
לידי שלמות כבר לא יהיה לנו למה לשאוף, אז כל עוד נשאר במצב שלנו ולא נגיע
לשלמות עדיין יהיה לנו למה לשאוף. ברגע שלו יהיה לנו למה לשאוף, אנחנו
נשתגע.
"אי שפיות ביחיד היא נדירה, אבל בקבוצות, אירגונים, מדינות ותקופות, היא החוק."
-פרידריך ניטשה-
| |
לדף הבא
דפים:
| כינוי:
2Vicarious
מין: זכר
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
