אהלן חבר'ה,

מצטערות שהיה קצת עיכוב עם הפרק השלישי,

אבל הנה הוא הגיע אז.. קריאה נעימה (:

פרק 3

"בוקר טוב!" אמר ביל וחיוך התפרש על פניו. משום מה, הוא הרגיש נפלא היום. ג'יין הביטה בו מעט מבולבלת, מחייכת בזייפנות.

"בוקר מעולה." ענתה ופתחה את הקופה. היא הסיטה את מבטה לכיוון זכוכית הראווה, רואה חבילה של פליירים. "מה זה?" שאלה בסקרנות.

"מסיבה במועדון של טום," ענה ביל והחזיק אחד מהם בידו. "את מציעה לכולם היום! אני רוצה שהכול יגמר, שאחד לא יישאר כאן." הוא סידר את סינרו, זורק חיוך מאולץ לכיוון ג'יין.

"ב..בטח." ענתה וחייכה חזרה. החיוך שלה שוב שיקף את המציאות. היא העלתה ספק בליבה אם היא בכלל תצליח למסור את כל ההזמנות.

לאחר כמה דקות גוסטב הגיע למאפיה, מחויך כהרגלו. ביל אהב לעבוד איתו, גוסטב תמיד היה אופטימי, גם ברגעים של משבר. ביל הסביר גם לו על ההזמנות למסיבה וציפה שגוסטב יעשה את עבודתו כבקשתו. גוסטב הנהן וביל נכנס למטבח, מכין את הבצק הרך שלו, מרדד אותו במקצועיות ומורח את המילויים השונים. אלו היו הקורסונים של הבוקר. בנוסף, הוא הכין לחמניות קטנות ומתוקות כדי לחמם את ליבם של הלקוחות. הוא באמת הרגיש טוב היום, וכמו שאומרים- כשהטבח מרגיש טוב, הלקוחות נהנים. לאחר זמן מה, הוא סיים הכול וגוסטב עזר לו להגיש את המאפים לדוכן הזכוכית. כמה לקוחות התחילו לקנות ואף התעניינו בהזמנות, לוקחים כמה בשביל חבריהם או משפחתם. ביל ידע שטום הולך לשמוח כשישמע על זה.

לפתע אותה נערה מאתמול נכנסה שוב למאפיה, ביל החמיץ פנים, הוא היה בטוח שהיא לא תחזור אחרי מה שאמר לה. הפעם היא ניגשה לדלפק. היא נראתה מעוניינת להזמין משהו.

"מה יש בפנים, בבקשה?" שאלה את גוסטב, כשהיא מצביעה על הקורסונים השונים שביל הכין.

"זה שוקולד," התפרץ ביל והצביע על החצי הראשון של הקורסונים המסודרים. "וזה ווניל עם נגיעה של רום משובח." הוא הצביע על החלק השני בגאווה. הנערה הביטה בביל במבוכה, עדיין חושבת מה לקחת.

"אני אוהבת את שניהם," ענתה וצחקקה. "טוב, אני אקח את השוקולד."

"הווניל על חשבון הבית." אמר לפתע ביל, מחייך אליה במתיקות. הוא הרגיש שהוא חייב לפצות אותה על התנהגותו הגסה מאתמול, שניים-שלושה מאפים לא ישנו הרבה.

"או, תודה.." מלמלה הנערה בצניעות.

"אתה בטוח?" לחש גוסטב לאוזנו של ביל. "שהיא לא תחזור לעשות את אותה טעות בגלל זה."

"לא, זה בסדר גמור, אם החלטתי שהיא תקבל אז היא תקבל, גוסטב." ענה ביל והרים גבה.

"בטח, בוס." אמר גוסטב ומיד ארז לנערה את המאפים בנייר עטיפה מיוחד.

"שוב, תודה.." אמרה הנערה לביל וניגשה לקופה לשלם. ביל הנהן וחייך, עכשיו הוא היה רגוע. אין סיבה שהיא לא תחזור לכאן שוב. הנערה ישבה באותו מקום שישבה בפעם הקודמת  ואכלה בתיאבון מהקורסונים. ביל חשב אולי להציע לה שתלך למסיבה של טום, למרות שהוא לא ממש רצה לפגוש אותה שם. זה לא יהיה נאה מצידו שתפגוש אותו בלא-תפקידו, אבל משהו בתוכו אמר לו לגשת אליה ולהזמין אותה למסיבה. רק בשביל טום. חשב לעצמו ולקח הזמנה אחת, מתהלך לשולחנה של הנערה.

"גברתי," פנה אליה ואז החמיץ את פניו. "תאמרי לי בבקשה את שמך?"

"אָן." ענתה וחייכה במבוכה.

"אן, נעים מאוד, ביל," אמר ולחץ את ידה. "את אוהבת מסיבות?" שאל. לפתע היא גיחכה.

"אני מצטערת, אני לא מעוניינת לקשר עכשיו."

"לא! כלומר, אני לא התכוונתי לזה.." ענה מיד ביל, מגחך בטיפשות. "פשוט חבר שלי הוא המנהל ו.. הוא ביקש שאני אעזור לו לפרסם את המסיבה שלו היום בלילה.. אז חשבתי אולי תרצי להגיע." הוא השפיל את מבטו לנוכח המצב המביש.

"אני.. אני לא יודעת.. אני לא טיפוס של מסיבות." ענתה ועיקמה את פניה.

"זה בסדר, איך שאת רוצה, תודה בכל מקרה!" אמר ומיד פינה את המקום. הוא הרגיש ממש נבוך.

אחרי כמה דקות אן עזבה את המקום. ביל נכנס למטבח ונשען על השיש שלו, לא מכין כלום בינתיים. הוא חשב על המסיבה היום בערב ואפילו חשב שיהיה נחמד אם הוא ייצא קצת מהשגרה ויבלה בנעימים עם טום, מה שלא עשה הרבה זמן.

ביל הכניס את ידו לכיסו והוציא את הניד שלו.

"הלו?" ענה טום מהקו השני.

"היי, זה ביל." אמר בקול שקט מביט החוצה.

"כן, אני יודע," צחקק טום. "מה קורה ידידי?"

"את האמת, הכול מרגיש מצוין היום." חייך ביל.

"או, ככה אני אוהב לשמוע אותך," גיחך טום. "קרה משהו?"

"לא.. רק רציתי להודיע לך שאשמח לבוא איתך היום למסיבה שלך."

"באמת? וואו. גדול. נשלים את כל הזמן שהחסרנו." צחקק טום, אבל בהחלט היה אפשר לזהות שהוא שמח מכל העניין הזה.

ביל חייך. "הצלחתי לחלק את כל הפליירים שהבאת לי."

"אתה רציני?!" צעק טום בהתרגשות. "אני לא מאמין, אתה מלך, ביל!" ביל צחקק.

"אל תגזים, אני בסך הכל עשיתי לך טובה קטנה.."

"טובה גדולה! תודה!"

"אין בעד מה," אמר ביל וחייך. "אני כרגע באמצע העבודה, אז נדבר אחר כך, אוקיי?"

"אין בעיה אחי, קח את הזמן, להתראות."

"להתראות." ענה ביל וניתק. בהחלט היה לו מצב רוח כרגע. הוא התקדם לעבר המחסן הקטן שהיה בפינת המטבח והוציא משם משטחים חדשים נוספים של עוגיות ורוגלך.

"להתראות ג'יין, להתראות ביל!" אמר גוסטב וחייך. הוא סיים את המשמרת שלו להיום.

"להתראות!" ענה ביל וסידר את המקום מכל היום. בינתיים, ג'יין ספרה קופה. נדיר שהייתה נשארת עם ביל עד סוף המשמרת.

"וואו, היום הרווחנו בהחלט הרבה כסף." אמרה ג'יין בהתפלאות. "לא פלא שנשארתי איתך."

"אני שמח." אמר ביל וחייך. אחרי כמה דקות ג'יין הלכה הביתה וביל סגר את המאפיה. הנה הגיע לו עוד סוף יום. חשב לעצמו וחיכה בתחנה לקו האוטובוס שלו.

השעה הייתה 9 בערב. ביל הגיע הביתה, נכנס לחדרו וחולץ את נעליו. הוא נשכב על מיטתו ונאנח בקלילות. הוא כבר התחיל לחשוב מה הוא ילבש למסיבה. הוא קם באנרגטיות קטנה, שדיי התפלא שהייתה לו, והביט בארונו המסודר.

"אולי זה יתאים?" שאל את עצמו ולקח מהארון חולצה שחורה עם רצועות כסף לאורכה. הוא אהב את הלבוש הזה. הוא התאים עם אותה חולצה מכנס ג'ינס שחור גם-כן והניח את הבגדים בצד.

הוא הרגיש מעט רעב. הוא הלך למטבח והכין לעצמו ארוחת ערב קומפקטית – ביצת עין עם ירקות חתוכים בשלמות ליד הצלחת.

אחרי חצי שעה שלֵווה של ארוחה טובה, החליט ביל להתחיל להתארגן. הוא שם מעליו את הבגדים המהודרים ונכנס לחדר המקלחת. הג'ל שנהג להשתמש בו, היה מונח בארונית הקטנה וביל לקח אותו. הוא שם כמות נכבדה של ג'ל מרוכז בידו ופרש בדייקנות על שיערו. כעת שיערו היה מסודר כפי שרצה- מנופח עם מעט שוונצים בקצוות. הוא לקח את האייליינר שלו ומרח מעל עיניו. בשבילו זה המראה המושלם. הוא הביט על עצמו במראה וחייך במקצת.