My Life As I See It

דבר ראשון עשיתי לעצמי ת.ז קטנה:

שם: אלונה

ת.ל: 12.10.1994

גיל: 14

מזל: מאזניים

עיר: פ''ת

צבע אהוב: כולם XD

חיה: אין

מאכל: מילקי

כללי: אני דיי נמוכה לגילי ואנ עם משקפיים

אבל, אני לא מכוערת!!! ואני ניראת טוב = )

תמונה:

היום (25.11.2008) קיבלתי ציון גם בהסטוריה וגם בספרות...

הסטוריה קיבלתי 75 אבל אני צריכה לקבל 81 ומחר אני הולכת למורה שלי שלומי!!!

ובספרות 88 שזה סבבי וכניראה יהייה לי 90 בתעודה P: או יותר!

אתמול היה לי מבחן מזה קשה במתמטיקה וזה גם כיתה ט' אז עוד יותר!

אני מקווה לציון טוב כי אם לא הלך עליי - חייבת לקבל ממוצע טוב לתיכון!

אבל בעיקרון היום הלך ססבבבהה אבל 2 ילדות מכיזה ז' רודפות אחרי ולא עוזבות אותי

(מעצבנות!) בא לי להעיף להן קאפה.

ביום שישי מבחן באזרחות, תאחלו לי בהצלחה = )

וזהו XD ניגמרה החפירה הראשונה >.<

גיבווווו

מ-ב-צ-ע-!

הזוכה מקבל לינקוק ענקי בפוסט הבא P:

רשומים:

1. תפוס.

2. תפוס.

3.

4.

מאחורי המראה!

[אני עדעיין מחפשת שם לדמות! תציעו...ומי שיבחר אני מלנקקת אותו בענק!]

עמדה מראה ענקית ביותר, עם מסגרת זהב יפייפיה...

עמדנו בלי לזוז מול המראה הזאת למשך כמה שניות ואז רועי הושיט

אז היד שלו, נגע במראה ויהיד שלו ניבלעה פנימה !

שאלתי את עצמי: "מה קורה פה?" ואז גם אמרתי את זה בקול.

רועי, אם יד אחת בתוך המראה, והיד השניה מחזיקה אותי,

התחיל להכנס כולו למראה ואני ניסיתי לימשוך אותו אליי והוא משך אותי איתו,

פחדתי מאוד! לא הבנתי מה קורה וזה גם קרה ממש מהר.

בסופו של דבר פשוט נבלעתי לתוך המראה הזאת שבאותו הזמן כבר לא ניראתה לי יפה

כל כך, כמו שחשבתי...כמה שניות אחרי שניכנסנו היה אור חזק ולבן כזה ואז הכול התבהר...

זה היה יום רגיל, מקום יפה, אנשים, זה ניראה מקום מוכר מאוד אבל חדש, ויותר מרענן.

עדיין חיפשתי כמה תשובות לשאלות חשובות כמו:

מה הקטע של המראה, איפה אנחנו, ואיך חוזרים הביתה?!

אני ורועי עמדנו שם באמצע הרחוב, רועי כולו מחייך, ואני עדיין מבולבלת.

התחלנו ללכת לכיוון חנות קטנה של שטיחים, ומסביבי אני שומעת אנשים מדברית עברית רגיל,

אבל לבושים מוזר...עדיין לא הבנתי איפה אנחנו נמצאים אבל לפני שהספקתי לישאול

אני ורועי ניכנסנו לאותה חנות.

"את לא מזהה?" רועי אמר לי. אמרתי: "לא......." ואז הסתכלתי מסביב ופתאום קלטתי

שאנחנו נימצאים בחנות שטיחים של סבא שלי! אבל היא הייתה חדשה ונקייה,

עם מבקרים וקונים כאילו שהיא רק עכשיו ניפתחה! - והרי החנות סגורה כבר 7 שנים!

שאלתי בעדינות: "מה קורה פה?" ולפני שרועי אמר משהו בא בעל החנות ושאל:
"איך אני יכול לעזור?", הסתכלתי עליו בפה פעור, זה היה סבא שלי!

והוא היה צעיר! פשוט לא האמנתי למה שאני רואה מול העיניים שלי.

ומרוב טיפשותי, אמרתי בקול: "סבא?" המסכן לא הבין מאייפה נפלתי לו עכשיו

ומייד חזרתי בי ואמרתי: "אה...זאת אומרת...שלום! אני מעוניינת ליראות כמה שטיחים."

שמעתי את הלב של רועי מתחיל לפעם מחדש...ואז סבא התחיל להראות ולהסביר לי על שטיחים...

וזה גם ככה אף פעם לא עניין אותי אז יצאנו משם אחרי 5 דקות!

הפעם באמת דרשתי מרועי הסברים.

הוא אמר לי: "המראה זאת מכונת זמן אבל היא נוסעת 50-60 שנה אחורה, ועכשיו אנחנו באותו מקום,

בתל אביב, שלנו, רק לפני שישים שנה, בגלל זה פגשנו את סבא שלך עם החנות שלו".

עדיין הייתי מאוד מבולבלת ולא האמנתי שכאלה דברים יכולים ליקרות,

אבל החלטתי להתעסק עם דברים אחרים ולישאול את רועי עוד כמה שאלות חשובות:

"ומה אנחנו בדיוק עושים פה?" והוא ענה: "מבלים, לכמה זמן שאנחנו רק רוצים!

לא משנה כמה זמן נישא פה הזמן האמיתי לא ימשיך בילדיינו"

ממבט כזה זה כבר ניראה לי יותר נחמד והחלטתי ללכת עם רועי לאן שהו.

הלכנו לטייל בפארק שאנחנו תמיד ניפגשנו בו "בעתיד" והוא ניראה יפה יותר,

נקי יותר וצחיח יותר!

אחרי כמה זמן התחלתי להיות רעבה...אז הלכנו למסעדה הקרובה והתיישבנו בשולחן...

ראיתי את המלצרית ניגשת אלינו, ופשוט צעקתי, צ-ע-ק-ת-י!!!!

^ המשך יבוא ^

מאחורי המראה! ~הקרנת בכורה >.<

פתחתי את העיניים... שכבתי על הגב ככה שלא ראיתי את הריצפה.

הורדתי ממני את השמיכה, ישבתי על המיטה והתמתחתי עם עיניים עצומות X

כמובן שדפרתי פיהוק, כשפתחתי את העיניים קיבלתי שוק !

זאת לא הפעם הראשונה שמילי קרעה לי כרית וכל הנוצות התפזרו בחדר!

כמה פעמים אפשר לומר לחתולה הזאת שהיא לא בסדר!?

(כאילו שהיא גם מבינה משהו ...) *_*

מצאתי את עצמי שוב מנקה הכול עד לנוצה האחרונה, ואז הלכתי לצחצח שיניים.

ירדתי למטה ושתיתי שוקו, באותו זמן (למרבה הפלא) ירד גם דולב (אני קוראת לו דולר $ )

והצעתי לו גם שוקו , הוא ענה בחצי פיהוק: "כן".

הבאתי לו ואז בדיוק צילצל הטלפון בבית, ניגשתי לענות אבל דולב פשוט זינק כמו צ'יטה

ותפס את השפופרת =\

עמדתי מולו אם ידיים שלובות ואם פרצוף עקום!

הוא ענה בחיוך: "ה-ל-וווווו-??"

כשידר לו החיוך הבנתי שזה בשבילי, לקחתי את הטלפון שאלתי: "מיזה?"

-זה היה רועי (החבר שלי)-

הוא אמר במהירות: "ניפגשים עוד שעה במקום הקבוע, ביי" וניתק!

זה קצת הבהיל אותי מכמה סיבות:

1. למה הוא לא צילצל לנייד?

2. הוא אף פעם לא עושה כאלה דברים, הוא אף פעם לא ממהר.

לא הקדשתי לזה יותר מדיי מחשבה והחלטתי לא להתקשר אליו.

עליתי למעלה להתאגן ואחרי שעה יצאתי.

הגעתי למקום... וראיתי את רועי יושב על הספסל, ניגשתי והתיישבתי ליידו.

הוא הסתכל עליי במבט קר, ואמר: "אם את אוהבת אותי תיברחי איתי לשבוע".

אמרתי: "מה?" , "אתה יכול להסביר?"

הוא אמר: "אני יסביר לך הכול אבל קודם תגידי אם את מסכימה?"

אמרתי: "כן, אבל אני רוצה לפחות לארוז כמה דברים"

והוא ענה: "לא, את לא צריכה כלום!"

לא הבנתי מה מתרחש ובמה מדובר אבל הוא אמר שזה רק שבוע

וההורים שלי ביפן (שליחות) ודולב גם ככה לא רואה ממטר, חופש גדול עכשיו - קיץ,

אז חשבתי שאוליי זה בסדר, והחלטתי ללכת אם רועי כי בכל זאת,

אני מכירה אותו וסומכת עליו.

את אמרתי: "טוב..."

ואז הוא נישק אותי, לקח לי את היד, ורצנו בייחד לאן שהוא משך...

הגענו לבית הספר. שאלתי: "מה אנחנו עושים פה?"

רועי לקח אותי למרתף של המבנה ושם בתוך חדר חשוך ומפחיד

עמדה מראה ענקית ביותר, אם מסגרת זהב יפייפיה...

עמדנו בלי לזוז מול המראה הזאת למשך כמה שניות ואז רועי הושיט

אז היד שלו, נגע במראה ויהיד שלו ניבלעה פנימה !

^ המשך יבוא ^

אם יש לכם רעיון לשם של הדמות הראשית תישלחו בתגובות כי לא מצאתי לה שם !!!

וגם תגיבו בכללי על הפרק - ובקרוב פרק 2 ! אסור לפספס.