העיקר שזה משעשע אותי

היי.

-היי-

מה איתך היום? אתה שקט. נורא.

-כן... יום כזה של התעסקות עצמית. אתה גם די מעייף, למקרה שפספסת-

כן, אני מודע לזה.

-אל תעלב כן? זה לא בא כדי לפגוע או משו-

ברור לי. אני גם מודע לעובדה שאני יכול להיות מעייף. מה פתאום אתה דואג...?

-אני תמיד דואג... אל תשכח, כשאתה נדפק גם אני אוכל חרא-

כמה אלטרואיסטי מצידך.

-גם אתה אנוכי להחריד... בלי פוזות...-

תכל'ס.

-מה זה החרא הזה...? למה היום הזה מרגיש מוזר כל כך?-

לא יודע... מרגיש כמו התחלה של... של קטסטרופה.

-מרגיש-

אבל זה לא מפחיד בכלל... לא אמורים לדאוג כשיש אסון בפתח?

-אתה יודע איך זה... We're only happy when it rains-

לא לא. זה יותר עמוק מזה.

-אני יודע-

אז למה אתה דביל?

-תנסה להשאר ענייני ולא לרדת לרמה הזאת עדיין, אנחנו צריכים לברר משהו-

יפה.

-נכון?-

-בכל מקרה, אני מסכים... זה לא סטנדרט-

מה הסיפור עם זה? מה התחושה הזאת שהכל הולך להשתנות היום?

-תחושה-

אינטליגנט, יעיל...

-גם לך זה מרגיש כאילו משהו שהיה צריך לקרות מזמן קורה עכשיו...-

אתה אומר, לא שואל.

-נכון-

משהו השתבש לגמרי, בתכנון הכולל. נראה לי שהלכנו לאיבוד.

-חחח... תכנון כולל? על מה אתה מדבר? איזה תכנון?-

היי... פעם היה תכנון... סוג של...

-העיקר שיש לך תקוות-

לפעמים ממש בא לי להרביץ לך.

-נו, תנסה, בבקשה ממך...-

אתה יודע שזה יכאב לי בעיקר.

-באסה לך!-

לך תזדיין.

-נו, אז, לפי ה"תכנון" איפה היינו אמורים להיות היום?-

אני הייתי אמור להיות... אתה לא.

-אז יצאתי בזול ואתה נדפקת-

ברור לך שאני לא באמת יודע מה הייתי עושה לבד...(?)

-אתה שואל אומר?-

משהו באמצע. בגלל זה הסוגריים...

-בוא לא נמשיך בקו הזה. אתה יודע שאני לא אוהב להיות רגשני, ואתה גם יודע מה דעתי על הסוגייה הזאת...-

אני לא אכריח אותך להמשיך.

-תודה-

בכל מקרה... מה דעתך?

-על מה?-

לא יודע.

-אתה אידיוט-

אחלה דעה.

-תודה-