זה מצחיק כמה שמילים שמישהו אחר כתב, בתקופה שלא הייתי אפילו קונספט ברמת הרעיון ותו-לא יכולות להיות רלוונטיות עבורי.
זה מצחיק, כמה שטעויות-אנוש חוזרות על עצמן בכל זמן ומקום, אם בנסיבות משתנות מעט, ואיך שלנו אין מה לעשות חוץ מלהיות חכמים לאחר-מעשה.
לחשוב כמה למדתי מאנשים שהקשר הבודד ביני ובינם זה העובדה שהם בנו צלילים שנעים לי לשמוע.
אנשים שלא שמעו עליי מעולם, שלא חשבו מעולם על הפינה הקטנה שבה אני קיים, בעצם בנו חלק כה מאסיבי ממערך האמונות והעקרונות שלי.
"היה היה אחד טוב לב אבל קצת טמבל..."
לחשוב שמכל המוזיקה המתוחכמת כביכול, הקשוחה והאפלה בעליל, המוזרה והבלתי-מוכרת כל כך, את הפוסט הזה אני כותב בכלל בגלל ארקדי דוכין.
הטעם המוזיקלי השתפר פלאים בשנה האחרונה.
"ואז הכיסא התהפך, כמו ערסל... הטיפש התעלף, ונפל."
אני סבור שכאן יהיה הולם לחתום את הסוגייה הזאת.
לא הייתי מעוניין לטנף נושא כזה בהגיגים מצוצים מן-האצבע שלא באמת עוסקים במשהו מסויים.
טוב, ברור שכן, ברור שקצת... אני לא באמת יכול לסיים פוסט בלי איזה משפט או שניים שאין מאחוריהם יותר מדי מחשבה.
ונאמר- פודינג!! משהו קפוא.
תודו שזה במקום...
טמבל\ ארקדי דוכין
היה היה אחד טוב לב
אבל קצת טמבל
אחד שכבר צבר הרבה
שעות של סבל
עד שיום אחד, פגש במזל
שהעיף אותו לארץ בחלל
כן תבכה, תשפוך
פרצוף של עגל
שהולך תמיד הפוך
כזה מין טמבל
טמבל
טמבל
באמצע השדה פתאום ראה הטמבל
כסאות שלושה
לכל כסא יש דגל
כיסא של אורחים
כסא של קצינים
וכורסה רכה... למלכים
על הכסא של האורחים
ישב הטמבל
בלי שום כיף
כל כך עייף
מרגיש באבל
טמבל
טמבל
הוא רק ישב
עוד לא הספיק להתרווח
המשרתים מזגו חבית של יין לאורח
אכל מהסיר
שתה כמו חזיר
והרגיש חזק כמו פר צעיר
אחרי שהמטומטם
שתה עוד ספל
לכסא של הקצין
עבר הטמבל
טמבל
טמבל
על הכסא הזה
הרגיש פתאום בכח
גבר עם ביצים
אבל בלי מח
הוא גייס ת'אומה
ושידר ת'סיסמא
האידיוט הכריז:"מלחמה!"
הצבא שלו כבש לו את הדרך
לעבור לשבת
על כסא המלך
על כסא המלך הוא דפק עם הרגליים
ובשמחת שלטון
צרח עד השמיים:
"תהיו אדירים! תהיו חברים...
ומילה אחת שלי אתם גמורים!"
אפילו אלוהים נקשר בחבל
הוא החזיק אותם ממש קצר, הטמבל
טמבל
טמבל
אבל הטמבל איש טוב לב
אכן נראה לו
לחלק לעם
את כל מה שהיה לו
ואז הכסא התנדנד, כמו ערסל
הטיפש התעלף... ונפל
הוא התעורר בערימה של קש וזבל
בבגדים בהם נולד, עירום
וטמבל
טמבל
טמבל...