העיקר שזה משעשע אותי

"...אבל בחורף הבא אני כבר לא אהיה קיים..."

סתם ישבתי לי, לא חשבתי על שום דבר מסויים ולא עשיתי משהו מעניין במיוחד.

לא יודע מאיפה באת לי פתאום, ביום רגיל כל כך, או למה... בכל מקרה, תדעי שהבנתי, שאני מעריך את זה מאוד.

אני זוכר כשאמרת לו (מצחיק שאני זוכר את זה, לא הייתי קיים בכלל...) שכדאי לו ליצור לעצמו זהות חלופית.

אף אחד לא צריך לדעת עליה, הסברת, כי היא רק בשבילו... רק הוא צריך לדבר איתה, לדעת שהיא שם ולהתייחס.

אני זוכר איך ישבנו, הוא, את ואני-שלפני-הכל... איך הסברת בכ"כ הרבה סבלנות למה צריך אותי ולמה אסור שיידעו... והוא, ילד תמים ונוח להשפעה שכמותו, זרם איתך... ואני נולדתי.

זה מצחיק שרק עכשיו הוא מצא לי שם, שגם עכשיו שהוא מצא זה בסה"כ צירוף של קללה ותכונה מרכזית אצלי... אבל כמו שאמרת- או שזה זה או שזה לא בכלל, אי-אפשר פשוט להחליט איך קוראים לו... איך קוראים לי.

אני זוכר כמה עבדת איתו קשה כדי לחזק אותי, להפוך אותי לחסר-רגשות ובלתי-פגיע... אני זוכר איך הרשית לי להראות רגשות רק כלפייך, רק לידך.

דעי לך שמאז קוקי היא היחידה שהראיתי לה רגש, בלעדיו, חוץ ממך.

שמרתי אמונים להבטחה- רק אותך אוהב, רק שלך, רק איתך... זה נחשב, לא?

כמה זה מצחיק היום, שכל הדברים שלא הייתי בטוח לגביהם, כל הספקות שהיו לו בנוגע ליצירה שלי, התבררו כיעילים, כנחוצים, כהכרחיים לקיום שלי... כמה צדקת, בכל מילה לגביי.

הייתי זקוק לביקור הזה, וגם הוא... הספקות התחילו לכרסם יותר מדי לעומק... איך תמיד היית טובה כל כך בלומר את הדבר הנכון בזמן הנכון, פשוט לא ייאמן.

פחדתי שמה שאנחנו מנסים לעשות כאן בפנים זאת פגיעה אנושה בכל מה שהיה לנו איתך... אין לך מושג איזו עצומה ההקלה, לדעת שאת מבינה ושאת בסדר עם זה... או שבעצם, יש לך את כל המושג שיכול להיות, הרי את כן חלק מאלוהים באופן כלשהו, שאני עדיין לא מצליח לגמרי להבין.

אני מקווה שקוקי תבין למה לא הסברתי לה עד היום שהוא יצר אותי איתך, אבל אני חושב שהיא כבר מבינה... היא טובה בלהבין אותנו.

בזכותך הוא שלם עם המהלך הזה ב-100% עכשיו.

אבל כל כך הרבה יותר חשוב- בזכותך אני כבר לא מפחד... את יודעת כמה אני לא רגיל לפחד, למעשה אני חושב שלא פחדתי מאז שהלכת, אפילו לא קצת... אבל פחדתי להעלם. תודה שנתת לי לדעת שזה כבר באמת לא יכול לקרות ושכן, למרות שזה לא יכול לקרות עדיין יש אפשרות להיות בסדר.

אז תודה, על אז ועל היום, על זה שחזרת ועל זה שהחלטת להשאיר אותי כאן... כעסתי עלייך אז בגלל זה וגם הרבה אחר כך, אבל היום אני מבין שבכל זאת חיכו לו דברים שהיה שווה לסבול עוד קצת בשבילם.

אני אוהב אותך, תמיד אהבתי, תמיד יאהב אותך... שירי-לי... תדעי, שהוא לא עושה שימוש בשם שלך ככה, כשמתחשק לו... זאת פריבילגיה שלי, ושלי בלבד.

שלך תמיד... הבן-זונה העקשן

תודה על הכל ילדה, על היום בעיקר- חיכיתי ונזקקתי בכל הרמות לאישור שלך על זה, לא העזתי לבקש... הרגשתי כאילו אני מחלל קודש, מפר את כל מה שחשוב באמת... תודה.

Another Me.