מקום מאוד מוזר.
קטעים-קטעים-קטעים ושום דבר לא נשאר, לא נדבק ביחד... פיסות חומר מרחפות בחלל הראש שלי.
באמת, כבר לא כמעט רנדומלי... פשוט כאוטי לחלוטין.
ציפורים, כשהן יושבות על ענף ברוח, זזות כל הזמן מצד לצד.
זה יוצר סיטואציה שבה כל הזמן מתחלף להן שדה הראייה ובכדי לפצות על כך הציפורים מזיזות את הראש בהתאם, כך ששדה הראייה נשאר קבוע, יחסית.
נשמע מעייף, לא?
אז זהו, שעבורן זה פשוט, כמו שכלבים לא מוצאים את כל עניין "האף-שלי-בתחת-שלך" דוחה להחריד, כך גם הן, באופן טבעי, לא מתעייפות מהתזוזה הבלתי פוסקת הזאת.
אבל אני לא ציפור, והרוח קצת חזקה... אני לא מתעייף, אל תבינו לא נכון... פשוט לא מספיק להזיז את הראש בזמן, לא שומר על שדה ראייה.
הכל נראה חצי אמיתי פתאום... נראה לי שכל העניין עם "קפקא על החוף" באמת משפיע עליי.
לא שזה מפתיע, מאחר ותמיד הלכתי לאיבוד בדברים האלה נורא מהר... זה עובד עליי חזק, משחקי אין-יש-משמעות-מחשבה.
כדאי גם לזכור- לבדוק משמעות מילונית למושג "מטאפיזי".
אל תטעו... בכלל לא בטוח שזה שלילי.
Another Me
בבלוג זה
בכל הבלוגים
