בסופו של דבר אין פואנטה בלתת למניעים חיצוניים להכתיב לי דברים.
הרי החשש היחיד בלכתוב כאן הכל ולהשאיר פתחים מסביב בכל זאת הוא לפגוע ברגשות שלה.
עד לפני כמה ימים זה היה הכל.
אבל לעזאזל, אני לא חייב לה את זה... אמנם עדיף יהיה אם היא תדיר מכאן את רגליה לעד, אך במידה ולא... טוב, דעתי על צנזורה מעולם לא הייתה חיובית ומעולם לא נתתי עליה את דעתי ברצינות.
אני לא מתכוון להתחיל עכשיו.
בכל מקרה את מה שהיה לי לומר בעניינה כבר אמרתי, כך שלפחות זה לא מופיע יותר בדף הראשון.
אבל גם אם כן.
הנקודה בהחלט עומדת בעינה - אני לא חייב יותר, אני לא רוצה גם.
אני אוהב את הכינויים שכבר יש לי במלאי, כנ"ל בעניין שם הבלוג, עיצובו והכותרות המזדמנות.
זה שלי, זה אני.
ואם לומר את האמת... אני כן רוצה לפגוע בך, קצת.
לא, לא רוצה, זאת לא מילה מתאימה.
יש בי דחף לזה, כן..
אני לא רוצה להשמע לו, כי פשוט לא מתחשק לי לרדת נמוך יותר.
אבל ככה, יש פרצה.
פרצות זה טוב.
אני מקווה בשבילך שלא תגיעי לכאן בשום שלב, אבל אם זה יקרה - קחי בחשבון שלמרות שיהיה לי אכפת לא תראי סימנים כאלו בשום מקום.
דבר אחרון - לא בגדת בעצמך.. בגדת בי ורק בי, אז קחי את הבכיינות המצטדקת שלך ותדחפי אותה עמוק לתחת.
להתחרט זה לא משהו שעדיין מותר לך, לא אחרי כל החרא של השבוע שעבר.
מה שהכי גרוע, הכי פאתטי, הכי זוועה, זה שמעל הכל יש דבר אחד שפועם כמו משהו עם חיים משלו - אני רוצה את ויקי שלי בחזרה.
אחרי כל החרא שכתבתי כאן, זה פשוט מגוחך.
אני קשוח.
כלום לא נוגע בי.
"...כל יום אני משקר את עצמי מחדש..."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
