העיקר שזה משעשע אותי

רציתי לדפוק יציאה מתחכמת, פוסט חד-משפטי מאאאאגניב שהוא בעצם פתגם נורא-נורא-נורא חכם.

אבל מה לעשות, אני לא כזה מתוחכם ומלא תובנות, ולא תמיד יש לי מה לומר.

בקיצור, אין לי שום דבר להגיד.

אני נורא מקווה שזה לא מפריע לאף אחד, לא הייתי רוצה שהמעשים שלי, חס וחלילה, יפגעו במישהו.

אני לא ציני.

אני בכלל נגד ציניות.

נכון קוקי?

לפעמים הייתי רוצה להיות מסוגל לא לענות לעצמי... משהו קפוא.

עד איזה גיל תרצה לחיות?
45 בהערכה רציונלית, במקסימום 60.

האם אתה מפחד להזדקן?
כן.

זה אחד משני הדברים היחידים שבאמת מפחידים אותי עד למקומות הכי מוסתרים ומוגנים בנפש שלי.
אפשר לומר אפילו שאני מבועת מהרעיון.

ולשם שינוי, לא, אני לא ציני בכלל.

קמטים ושיער שיבה: הישג להתגאות בו, או פגם אסתטי שיש לטשטש מייד?
הישג שיש להתגאות בו, סימן כבוד.
"ואדרת פני זקן."
אחד הדברים היותר הולמים בתרבות [כלומר, בנסיון הנואש שלנו לזייף אחת] שלנו.

איך אתה מסתדר עם אנשים זקנים?
ברמה האישית, כמו עם כל האנשים- אם הם רלוונטיים כלפיי אני מראה יחס חם בערך, אם לא אני משתדל להיות מנומס.

מה לדעתך הדבר הכי נפלא בלהזדקן?
לדעת הרבה. מאוד.

מה לדעתך הדבר הכי נורא בלהזדקן?
לאבד את הרלוונטיות כלפי העולם שמחוץ לראש שלך.

איזו סבתא את חושבת שתהי?
מוזרה מאוד, עם זקן ובלי ציצים, כזאת שהנכדים קוראים לה "סבא".

מה הדבר הכי חשוב שלמדת מסבא וסבתא?
שלא משנה מה קורה, סבא וסבתא תמיד חייבים להיות נחמדים.

אילו דברים היית רוצה ללמד את הנכדים שלך?
שלא משנה מה קורה, סבא וסבתא תמיד חייבים להיות נחמדים. תמיד.

תעשו עכשיו שאלון על "להיות לבד" ותסגרו לי את רשימת 'הדברים שאני באמת מפחד מהם'.

אין לי אפילו התחכמות לדפוק פה, מרוב שנלחצתי... משהו קפוא.

זה מצחיק כמה שמילים שמישהו אחר כתב, בתקופה שלא הייתי אפילו קונספט ברמת הרעיון ותו-לא יכולות להיות רלוונטיות עבורי.

זה מצחיק, כמה שטעויות-אנוש חוזרות על עצמן בכל זמן ומקום, אם בנסיבות משתנות מעט, ואיך שלנו אין מה לעשות חוץ מלהיות חכמים לאחר-מעשה.

לחשוב כמה למדתי מאנשים שהקשר הבודד ביני ובינם זה העובדה שהם בנו צלילים שנעים לי לשמוע.

אנשים שלא שמעו עליי מעולם, שלא חשבו מעולם על הפינה הקטנה שבה אני קיים, בעצם בנו חלק כה מאסיבי ממערך האמונות והעקרונות שלי.

"היה היה אחד טוב לב אבל קצת טמבל..."

לחשוב שמכל המוזיקה המתוחכמת כביכול, הקשוחה והאפלה בעליל, המוזרה והבלתי-מוכרת כל כך, את הפוסט הזה אני כותב בכלל בגלל ארקדי דוכין.

הטעם המוזיקלי השתפר פלאים בשנה האחרונה.

"ואז הכיסא התהפך, כמו ערסל... הטיפש התעלף, ונפל."

אני סבור שכאן יהיה הולם לחתום את הסוגייה הזאת.

לא הייתי מעוניין לטנף נושא כזה בהגיגים מצוצים מן-האצבע שלא באמת עוסקים במשהו מסויים.

טוב, ברור שכן, ברור שקצת... אני לא באמת יכול לסיים פוסט בלי איזה משפט או שניים שאין מאחוריהם יותר מדי מחשבה.

ונאמר- פודינג!! משהו קפוא.

תודו שזה במקום...

טמבל\ ארקדי דוכין

היה היה אחד טוב לב

אבל קצת טמבל

אחד שכבר צבר הרבה

שעות של סבל

עד שיום אחד, פגש במזל

שהעיף אותו לארץ בחלל

כן תבכה, תשפוך

פרצוף של עגל

שהולך תמיד הפוך

כזה מין טמבל

טמבל

טמבל

באמצע השדה פתאום ראה הטמבל

כסאות שלושה

לכל כסא יש דגל

כיסא של אורחים

כסא של קצינים

וכורסה רכה... למלכים

על הכסא של האורחים

ישב הטמבל

בלי שום כיף

כל כך עייף

מרגיש באבל

טמבל

טמבל

הוא רק ישב

עוד לא הספיק להתרווח

המשרתים מזגו חבית של יין לאורח

אכל מהסיר

שתה כמו חזיר

והרגיש חזק כמו פר צעיר

אחרי שהמטומטם

שתה עוד ספל

לכסא של הקצין

עבר הטמבל

טמבל

טמבל

על הכסא הזה

הרגיש פתאום בכח

גבר עם ביצים

אבל בלי מח

הוא גייס ת'אומה

ושידר ת'סיסמא

האידיוט הכריז:"מלחמה!"

הצבא שלו כבש לו את הדרך

לעבור לשבת

על כסא המלך

על כסא המלך הוא דפק עם הרגליים

ובשמחת שלטון

צרח עד השמיים:

"תהיו אדירים! תהיו חברים...

ומילה אחת שלי אתם גמורים!"

אפילו אלוהים נקשר בחבל

הוא החזיק אותם ממש קצר, הטמבל

טמבל

טמבל

אבל הטמבל איש טוב לב

אכן נראה לו

לחלק לעם

את כל מה שהיה לו

ואז הכסא התנדנד, כמו ערסל

הטיפש התעלף... ונפל

הוא התעורר בערימה של קש וזבל

בבגדים בהם נולד, עירום

וטמבל

טמבל

טמבל...

קצת יותר מארבעים וחמש גבינות שונות, בלופ מזדיין שלא באמת מודע למשהו מלבד לעננים הקטנים של פודינג שמרחפים בין האוזניים לגדר שלו, והיא חשמלית.

מחובר אליה בעזרת צינור מתכת חלוד, עצוב ועייף ועם קבוצות דביקות של גולש שבולטות מכל פינה אפשרית בווסט המחוייט שתלוי על צידה הפנימי-חיצוני של הגדר, בספירה לאחור זה נראה כמו משהו ששווה לבדוק אבל במבט אחד הצידה מבינים שזה סגול מכדי להיות אמיתי.

קטעים שבורים של חוטי תיל מתגלגלים ברחבי השדה כמו שרק הרים יודעים להתגלגל, נתקעים בפרווה המדובללת של יאק שנדרס ע"י זוג ספלי-תה יתומים, נושאי עיטור אדום על הידית.

החיבור קלוש אם קיים בכלל ועדיין הם הולכים באותו שביל של זנגביל מסוכר, בגשם שוטף של מרמלדה נוזלית שממלאת את כל החריצים המדממים בעורו החשוף כעת של היאק, שנגזז לאחר מותו ע"י מכונת-חישוב סוררת שאיבדה את הייעוד שלה.

איומים בהפצצות בעזרת תינוקות-חבלה ומרגמות בשר-יאק עוברים בקשר המאובטח מדי עשר דקות לערך וכולם מזדקפים בשוחות שלהם, חושפים את גופם מהסנטר ומטה, מחכים בסבלנות לפקודה המיוחלת; "עצור, סיבוב, פנימה קיבינמאט!! פנימה!!" נשמעת מילה יחידה בקשר, וכולם דורכים את הקולבים המאולתרים שלהם ויוצאים בריצה ישירה כדי לעקוף את חבריהם המבעבעים בבורות השופכין הסמוכים, מנסים לרחף עם רגליים מרוסקות.

אברעה-עשר מקקים שינו את כל המצב הארור ההוא, כשזה נגמר כולם התבוססו במיץ אוכמניות שתוקפו פג, לוחשים בצרחות דברי הבל חסרי פשר בנוגע לחסה בתור שטיח ומנורה בתור אמצעי הנעה, מסע בזמן וחציל אדום-שחור.

בברכת צום קל... משהו קפוא.