עכשיו אני עצבני, באמת, מאוד מאוד עצבני... לא שקשה כ"כ לעצבן אותנו... אבל להגיע לרמה כזאת, כן, זה בהחלט אתגר.
נמאס לי מטמטום אנושי, מיהירות וצביעות, מעיוורון.
נמאס לי מאנשים, כמה טיפשים אתם יודעים להיות, זה מחריד, מבחיל.
ואיך, איך לעזאזל יכול להתקיים מצב של אדם אינטילגנטי עם 0% יכולת אמוציונלית?!
זה כ"כ מפגר.
מילים גבוהות, דעתניות מתפרצת, יכולת ניתוח מדהימה ואמפתיה של גוש פחם רטוב.
לעזאזל איך אתם לא רואים שבלי יכולת הבנה רגשית כלשהי כל המוח הזה, כל האינטילגנציה, שווים לתחת...???
הכי גרוע- לדבר על דברים שבתוך אדם אחר, דברים ששייכים ללב של מישהו אחר.
סליחה, לא, לדבר על זה זה לא כל כך נורא, אם מבינים... מה שבעייתי בכם זה שגם כשאין לכם מושג, אפילו לא צל של רעיון לגבי מה שעובר על הצד השני- אתם כשירים לצחוק, לבקר, להעיר הערות סתומות.
אז לכל ה"חכמים" שבינינו, לכל אלה שיודעים בוודאות שהם אינטילגנטיים יותר מהרוב- עד שתלמדו לדעת, לדעת באמת, מה מרגיש אדם העומד מולכם מבלי לשאול אותו, או לחלופין להבין את חומרת המצב וכובד משקלם של דברים אמורים אך ורק מקריאה וללא צורך בהסבר מהכותב על כוונותיו, בבקשה, 'זדיינו לי מהבלוג ומהחיים בכלל, כי אני לא צריך אנשים שיבינו את האלגוריות והמטאפורות המסובכות שמופיעות כאן לפעמים בלי לתת להן שום הקשר רגשי ובלי להבין אפילו כמעט מה זה אומר שאני חווה עכשיו בפנים.
לא אכפת לו מהשכל שלכם.
לא אכפת לו מהתחכום והסרקזם שלכם.
חוץ מגורמים באמת ספציפיים מאוד, לא אפכת לו אפילו אם אתם כאן או אם לא.
ברגע שהצלחתם לפספס את ההיקש הרגשי מאחורי המילים שלו אין לכם על מה לדבר, ברגע הזה אתם מאבדים כל צ'אנס לדעת למה הוא כתב את הפוסט ולמה בכלל הוא כותב כאן, או בכלל כותב.
הוא לא כאן בשביל הומור זול, את זה הוא יכול להפיק בעצמו, תאמינו לי.
אם אתם תוהים אם לי אכפת, הרי התשובה- אני כאן רק בשבילו ובהתאם אכפת לי רק ממנו ומהאנשים שלו.
כך שאם אתם לא נמצאים ברשימה שיש לו בראש תחת הכותר הנ"ל אתם אפילו לא קיימים מבחינתי, כי מה שקיים מחוץ לגבולות שלי, לא באמת קיים עבורי, כמו שאני לא באמת קיים עבור כל אלו.
אפילו עכשיו שאני פונה כביכול ישירות אליכם, הקוראים, אני פונה אליכם כאל לא יותר מקונספט מופשט ע"פ הוראות מסויימות שניתנו לי בהתאם לסיטואציה.
אנחנו כותבים כאן בשביל לקבל מושג על דעה אובייקטיבית לגבי מה שקורה לנו, בעיקר עכשיו כשהנושאים כבדים יחסית ולא סתם טיפשיים, אנחנו לא זקוקים לבדיחות מתוחכמות... אם אין דעה אובייקטיבית, באמת, מבחינתנו אין לכם שום דבר לחפש כאן.
בשום שלב לא נאי ולא הוא אהבנו אתכם באיזו מידה... בקושי הצלחתם לגרות בנו סקרנות. בקושי.
ואוו, זה היה משחרר.
The Other Me
בבלוג זה
בכל הבלוגים
