זה פשוט מרגיש רע. ומסובך.
זה מרגיש שעשיתי טעות.שלא הייתי צריכה לדבר בכלל.
זה מרגיש מסובך, ומוזר.
ששום דבר לא באמת יקרה.
זה מרגיש שונה.
זה מרגיש כואב, אבל לא כואב.
זה קצת מפריע, אבל מצד שני זה לא מזיז לי.
זה מסובך, וציפיתי לתגובה אחרת.
זה מוזר, ורציתי לשמוע משהו שכן יגרום לי להבין דברים ולא יבלבל אותי יותר.
רציתי לסדר את הראש. לסדר את הרגשות.
אבל זה מסובך.
זה מוזר כי זה הוא.
זה מלחיץ, כי הוא לא אמר כלום.
זה מפגר, כי הוא חשב שאני צוחקת.
זה נחמד, כי סוף סוף אמרתי את זה.
הכל קורה חוץ מזה. והכל נמשך חוץ מזה. הכל זורם חוץ מזה. הכל מובן חוץ מזה.
קיוותי שהיום אני כבר אוכל להבין מה אני רוצה.
חשבתי שזה יסתדר, זה רק נהייה יותר מסובך.
לא חשבתי שאני אגיד לו את זה.
לא חשבתי שיהייה לי אומץ.
זה מוזר כי הוא שאל מה אני מרגישה, ואיזה דברים.
זה מלחיץ, כי אני מסיקה מסקנות לבד.
זה מכאיב, כי זאת כבר פעם שניה.
זה מצחיק, כי אחריי רגע התחרטתי.
זה מעצבן, כי הוא לא שולח הודעה.
זה מסובך, ומבלבל, ומלחיץ.. וזה לא יעבור עד שהוא יסביר מה הוא חושב, מרגיש.
זה מוזר, כי דברים יכולים להיות אחרת.
אני לא מבינה למה הוא לא יכול להגיד דוגרי מה הוא רוצה. הוא הבין טוב מאוד על מה דיברתי.
אבל אני לא אתן לזה לפגוע בי. כי זה לא משהו מעבר להרגשה הזאת. ואולי זה בכלל טוב שאמרתי לו - ככה אני סובלת פחות. ככה פחות כואב. ואולי זה סתם, וזה יעבור לי.
ואולי ואולי ואולי, ואולי אני היחידה שמסבכת את זה. אולי..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
