והנה שוב היום המעצבן הזה. שמתנשקים בו ב12.
והנה שוב היום המעצבן הזה, שאין לי עם מי להיות.
והנה שוב, הזוגות שעומדים מולך ומתנשקים.
ושוב הצורך לאהבה גובר, ושוב הצורך לחיבוק אוהב, ולנשיקה גוברים.
ושוב אני חושבת עליו, רק כי אני יודעת שזה לא אפשרי.
ושוב אני רוצה להיות איתו, רק כי אני יודעת שזה לא יקרה בחיים..
ושוב אני מקווה שדברים יהיו אחרים.
ושוב אני חושבת עליו ועליי מתנשקים.
ושוב אני מתבאסת, ושוב בא לי לבכות, ושוב אני נזכרת שהוא בכלל לא שווה את זה.
ושוב היא עושה לי אותו דבר ומנשקת אותו.
ושוב היא חושבת שאם היא לא תספר לי אני לא אדע..
ושוב הצורך לחבק אותו גובר.
ושוב הדמעות חוזרות, רק בקצב מהיר יותר.
ושוב אני נזכרת שהוא אמר לה שהוא לא רוצה אותה.
ושוב אני נזכרת שהוא אמר שאני יפה.
ושוב המצב-רוח שלי משפתר.
ושוב אני מבינה שהמצבי-רוח שלי תלויים בו.
ושוב מדברים על מה שיקרה בלילה..
ושוב אומרים לי שכדאי לי להתנשק איתו היום בלילה.
ושוב אני נזכרת שזה היום המעצבן הזה.. שמתנשקים בו ב12 בלילה..
הציעו לי לצאת, אבל אני פשוט לא רוצה.. אני לא יודעת למה.
אולי אני פשוט מרגישה שזה לא בא לי בזמן. אולי אני לא מרגישה מספיק בוגרת.. ואולי זה בכלל בגלל הביישנות והבטחון העצמי הנמוך שלי. ואולי זה בכלל כי אני רוצה אותו, ולא בא לי על אחרים.. ואולי אני מפחדת להיות לבד עם אחרים. אולי אני פשוט לא יודעת..
דרך אגב, למי שקורא כאן, (ואין הרבה כאלו.) וגם למי שלא קורה כאן, שתהייה שנה טובה.
מחר פוסט סיכום של 2008. [=
בבלוג זה
בכל הבלוגים
