את הבלוג הזה ניהלתי עוד כשביקרתי בקנדה..

בקטע הזה מחקתי כמה משפטים שבאמת אישיים, כי מספיק אנשים קראו אותם בבלוג הקודם.

כאן מסופר בעיקר על הילדות שלי.

הנה לכם:

1.3.2008

עוד יום בקנדה.

אני מבואסת ועצובה, כי נשאר בסה"כ חודש אחד עד שעליי לחזור חזרה.

אני מאוהבת בקנדה, היא פשוט מדהימה.

אני זוכרת את הילדות שלי, בשדות הפורחים.

את הטיולים עם אבא על הג'יפ, כשרק מלאו לי 5 שנים.

גם את אחותי התאומה, ג'סיקה אני זוכרת.

איך תמיד רבנו, על בגדים בובות וצעצועים.

אבל כשאבא ואמא נשקו לנו בלחי, לפני השינה, תמיד היינו משלימות.

אני זוכרת את המנורה המדליקה והקטנה שקיבלתי במתנה,

וג'סיקה קיבלה 2 פופים גדולים בצבע תכלת.

אני זוכרת טוב מאוד את חדרינו, הוא היה גדול ורחב.

הוא היה מלא בתמונות יפות, של חיות בעיקר.

תמיד בלילה התעוררנו שתינו, לקחנו שני כיסאות ושמיכה דקה, וחיש קל בנינו "מחנה" קטן בחדר.

היא הייתה מביאה את הפופים, אני את המנורה המדליקה, ועוד צעצועים.

היינו משחקות הרבה זמן, עד שנירדמנו.

וכל יום ההורים הרסו לנו את ה"מחנה", כשרצו להעיר אותנו בבוקר.

נחרט בזכרוני המקרה הזה,

כשג'סיקה ואני הלכנו לשדה עם סבא, השדה שלו היה מיוחד.

כל כך הרבה דברים טעימים צמחו לו שם.

אז הלכנו לנו, אספנו גידולים, ירקות וגזרים.

פתאום הרגשתי עקיצה ביד, עקיצה חזקה,

הרמתי את ידי והנה לפתע, דבורה ענקית יושבת ומזמזת על ידי.

למזלי לא הייתי אלרגית, רק צעקתי מכאב, סבא היה בצד האחר של הגינה, ומפני שהוא זקן ושמיעתו לא הייתה טובה.

אז ג'סיקה, אחותי, זינקה עליי והוציאה את הדבורה בעדינות מידי, הטיחה אותה ארצה ומחצה עם רגלה.

אם לקחה את ידי, ורצנו לבקתה הקטנה.

היא לקחה נייר, שפכה עליו מים ושמה על ידי.

כשסבא חזר הוא הוציא את העוקץ שנשאר מהדבורה.

כן, את המקרה הזה לא אשכח.

לאחר המקרה עם הדבורה, הלכנו שלושתינו לאסוף גזרים, הם היו גדולים וצבעם היה כתום בוהק, נראים מתוקים וטעימים.

אספנו כ-30 גזרים, ושמנו אותם בג'יפ.

נסענו אל הבית של סבתא וסבא, ושמנו את הגזרים.

סבתא קיבלה אותנו בחיבוק חם, ולקחה את הגזרים למטבח,

ובינתיים סבא עלה למרתף, שם חדרו, לישון קצת.

סבתא שלי מבשלת נפלא, הכל יוצא לה כל כך טעים, מדהים...

היא הוציאה את כל המצרכים והכלים הדרושים, ושלושתינו התחלנו להכין עוגת גזר.

אחרי עבודה רבה, סוף סוף סיימנו את המלאכה, והעוגה נראתה נפלא.

סבתא שלי ארזה את העוגה, ונתנה לאמי כשבאה לאסוף אותי ואת אחותי.

זהו..

לא רציתי לפרסם את כל הקטע, כי הוא ארוך.

אני מקווה שאתם אוהבים את זה..

נתראה בפוסט הבא.

ליאנה