לא יודעת מה קרה פתאום, שנזכרתי בזה.
אולי החשק לכתוב שוב חזר אליי, פרץ אחרי שהיה כבול כבר 7 חודשים.
לא בטוחה שאני רוצה כל-כך שידעו שחזרתי לכתוב... כי אולי זה ישמע קצת פתטי וקצת ישן.
ממאי... הכול השתנה. שום דבר כבר לא נשאר כשהיה.
חבורות התפרקו, ונוצרו חדשות.
את תקופת השירות סיימתי.
עבודה מצאתי.
הדבר היחיד שנשאר זה הוא. האהוב שלי.
אנחנו ביחד כבר שנה וחודש. עוד מעט חודשיים.
אני מרגישה כאילו אני סופרת את הימים, השעות, הדקות והשניות... אבל זה לא ככה.
זה פשוט מדהים מה שקרה בינינו.
מי היה יכול להאמין שזה יגיע למצב כזה.
גם היחסים שלנו ראו עליות ומורדות ופעמים רבות שחשבתי אולי לעצור הכול ולרדת מהרכבת הרים הזאת, שהפניות שלה לפעמים כל-כך חדות. ששניה אחת מפרידה בין להמשיך הלאה לבין ליפול ולהתרסק.
אבל לא, זה נשאר. ואני חושבת שהמשבר הכי גדול כבר מאחורינו.
מיום ליום אני מבינה שהוא אוהב אותי, רוצה בטובתי. עם כל השוני בינינו.
האהבה שיש לי אליו היא בלתי יאמנת.
The sky full of lighters.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
