נכנסתי לשקט שעוטף את החדר, נרגעתי.
חשבתי, שאלתי, הבנתי.
הייתי עסוקה עם עצמי באותו הזמן, הבנתי כמה רגעים יפים יכולים להיזכר לנצח והזמן פשוט מחזק אותם יותר.
אני רוצה להודות לדודתי המשוגעת, בת ה36 אך מתנהגת כמו נערה בת 17...
היא לימדה אותי על אנשים, כל מה שהיא עברה עם בני אדם.
אז ככה עם הרוגע נכתב לו שיר, שיר שאני כתבתי ורוצה להלחין.
אין לי מושג איך ואני לא יודעת להחזיק טוב גיטרה, חיבור תווים וזה...
שבוי
כל פעם לשבת ולבהות
בדבר שאין לו סוף
זמן שמרגיש לא זז, עוצר
כל חלום, נעלם והולך.
שבוי, לא יכול למעוד לפנייך
מנסה להסתיר את הדמעות שנשפכו אחרייך
שבוי, לא יכול לעמוד בפנייך
מנסה להסתיר את השריטות שנוצרו בלעדייך.
כל פעם לשבת ולראות
היפה,מפזרת נשיקות
שהפיגו את הלבד החשוך
מתגעגע לשפתיים, רק לחוש...
אותך שוב.
שבוי, לא יכול למעוד לפנייך
מנסה להסתיר את הדמעות שנשפכו אחרייך
שבוי, לא יכול לעמוד בפנייך
מנסה להסתיר את השריטות שנוצרו בלעדייך
שבוי, לא יכול לברוח מידייך
מנסה להשיב את החיוך לפניי ולפנייך
שבוי, לא יכול לשטות ברגשותייך
מנסה להשיב את אהבתי לחייך.
~ אולי גם הצד השני יכול להרגיש ככה? ~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
