היי נשמוות ? ממצב? אצלי הכל סבבבה ... טוב שאתם שואלים!
אז ככה.. באמת שכחתי שיש בנים שאשכרה קוראים את כל החרא שאני כותבת..?
אז מהיום אני אכתוב בגוף רגיל.. שהבנים ביניכם ירגישו נעים.. אל תגידו שלא חשבתי עלייכם!
אז לפני איזה יום כתבתי איזה קטע קטן.. ( מין סיפור קצר..) אבל רק חלק קטן, שבעצם לא ממש ההרגשות שלי.. אבל איך שהוא זה מתחבר..
" ... ואני ביקשתי את ליבך לקטוף..." לחשתי את שירתי ופרטתי על הגיטרה
את השיר האחרון שהוא שר לי .שוב נזכרתי במגע החם,ברגישות שלו,
באהבה ללא גבולות וברגע....שהכל התנפץ בשניה אחת, שהכל נעלם
כלא היה.
הזיכרונות שברו אותי ,אכלו אותי מבפנים .. כמו ילד קטן שלקחו לו את הצעצוע...
לא מנעתי מהדמעות לשטוף את פניי , למחוק הכל.
כבר תקופה ארוכה שאני לא יוצאת מהקופסא החשוכה שלי ,
נמצאת בעולם אפל המאיים על קיומי.
לא גמור אבל נראה לי שיצא בסדר..
מה אתם חושבים? חשוב לי הדעות שלכם.. באמת.
בקשההה תגובות?!!!
גוגו.