Strange World
All my feelings cannot be held,
I'm happy in my new strange world
|
| 4/2010
כנראה שמצבי ממש גרוע
אם אני כותב פה כי אין לי מקום אחר לכתוב.
מזמן לא כתבתי פה, גם לא ממש התכוונתי...רציתי קצת לפרוק.
הבעיה שגם פה יש נראה לי יותר מדי אנשים שאני לא רוצה שיקראו.
אבל היי, זה האינטרנט.
בכל מקרה:
איך אני תמיד מתסבך בדברים כאלה?
איך כל דבר אפשרי קורה לי? אין לי כוח ואין לי תקווה יותר לכלום. נמאס לי. הגעתי להבנה שאי אפשר לצפות, אבל מצד שני זו תחושה נוראית.
תחושה נוראית שאני לא יכול לצפות לכלום כדי לא להתאכזב, אבל אז ממילא כלום לא קורה ואני גם ככה מתאכזב. סוג של.
הייתי כותב "באמת שאני אתחיל להשתגע", אבל כתבתי את זה פה (ואמרתי לעצמי את זה בראש) כבר עשרות פעמים, סימן שזה באמת קרה. או לפחות בתהליכים.
סעמק כבר עם הכל, שום דבר לא הולך לי כמו שצריך. כלום, פשוט כלום, לא משנה כמה אני משתדל וכמה אני נחמד (שוב, צריך לשנות את זה. טעות קשה. לא אכפת לי שזו האישיות שלי וככה אוהבים אותי. אני מרגיש מנוצל יותר מדי לפעמים).
אני מנסה גישות שונות, אני מנסה דברים אחרים, אני מגוון. כלום. נאדה.
כבר הגעתי למצבים בבסיס שהייתי עם נשק מכוון לעצמי לראש, סתם בשביל לראות איך תהיה התחושה. (לא עם כדור בקנה, אל תיבהלו).
אני רק מפחד שיבוא יום ואני אהיה כ"כ מתוסכל מהכל, שאני אנסה קצת קדימה מדי. שאני איכנס לקריז ולא אראה כלום בעיניים ורק ארצה להיעלם. ואז זה יגמר.
אני צריך טיפול. יותר אנושי מאשר מקצועי. אולי שניהם. דגש על האנושי. לא יודע אם מי שקורא את זה הבין למה התכוונתי.
לא מתחשק לי כלום פתאום. הנה שוב מתחילים הMOODים.
פאק.
שבוע טוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
