זהו, בערב אחד הכל בא. ידעתי שזה יבוא. שביזות יום א' שנמשכת איזה 3 ימים, היה חייב להיות משהו. הלכתי לישון,התחלתי לשקוע במחשבות. כל המחשבות של השנים האחרונות, בעיקר הזמן האחרון. הכל בא בבום. דכאונות,סטיות,שגעונות,פחדים,שנאה,בלבול. הכל. הכל הכל הכל.
זה הרגיש לי כמו להקיא את הנשמה. בניגוד להקאה פיזית, אני לא בטוח שזה גרם לי להרגיש יותר טוב.
לא יודע מה אני עושה עם זה הלאה, אבל בטוח שאני צריך קצת הקשבה או טיפול כלשהו. זה כבר לא יכול להימשך ככה, מתפרקת לי הנשמה, הזהות שלי מתחרפנת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
