היי כולם,הפרק הקודם בחודש שעבר להבנת הסיפור:)
דון היא אחותי הגדולה ממני בשנה ועולה לי"ב. היא אכזבה להוריי שציפו שיצא ממנה משהו יותר טוב ממעודדת ספורט עם פונפונים,כאחות הבכורה לבית ג'ייקוב. דון יוצאת כמובן עם הנרי, חתיך עם קוביות בבטן וכוכב נבחרת הכדורגל בבית הספר. היא כועסת עלי שאני נקרעת מצחוק שהיא מכנה את הנרי ואותה כ"דיוויד וויקטוריה בקהאם האמריקאים", אבל מה אני יכולה לעשות זה כל כך מצחיק. אתם בטח חושבים לפי זה שהקשר עם אחיי סביר, מדי פעם פה ושם ריבים. האמת היא שכל יום צצים דברים חדשים במשפחתנו כמו: הלהיט הקלאסי "מי שם את החזייה שלי בפריזר?!" (אני אחראית לזה ועשיתי את זה כי היא סיפרה לכולם שמצצתי אצבע עד גיל 14. אל תסתכלו עלי ככה זה מרגיע),מי החביא את השלט,ריבים על מי ראשון במקלחת כי האמבטיה של אחי דאג מוצפת מים כל פעם שפותחים את הברז,ריבים על התורות ניקיון ושטיפת כלים וכו'. מכאן אפשר להבין שמערכת היחסים עם אחיי תקינה לחלוטין. לא דיברתי על ההורים שלי,אבא שלי עובד ב FBI אבל כולם חושבים שהוא סוכן נדל"ן כמו אימא כי הוא חושב שזה ישפיע על ביטחונו וביטחוננו האישי אז אל תספרו. כמו שאתם מבינים אבא שלי לא נמצא הרבה ויכול לקום פתאום ב4 בבוקר ולצאת, אבל הוא אומר שוב ושוב במשך חמש שנים שהוא יועבר לתפקיד משרדי שלא מצריך להיות בשטח ויוכל להיות איתנו יותר(למרות שהוא איתנו מספיק, אם תשאלו אותי). אמא שלי לא כל היום עובדת,אני מעריכה אותה מאוד על זה שהיא אשת קריירה וחצי עקרת בית כזאת ולא נכנעה למשפחתה שלא תמכה שתצא לעבוד ביחד עם בעלה. הידד לפמיניזם. אבא ואימא שלי נפגשו שאבא שלי היה צעיר ופחות קירח ואמא שלי הייתה צעירה וחתיכה יותר (אני לא מאמינה שאני אומרת זה ). אבא שלי עבד על תיק של משהו שקשור לנדל"ן,אימא שלי תוחקרה אבל לא הייתה האשמה אלא קורבן תמים. ברגע שהתיק הסתיים אבא שלי הזמין את אמא שלי לצאת לדייט ומאז הכל היסטוריה. בחזרה אלי,יש לי נטייה לסטות מנושא אחר ולעבור ישירות לנושא אחר. יש לי חתולה לבנה ופרוותית בשם ליזי ולטאה בשם ראסל, לאות כבוד לשחקן האהוב עלי ראסל קרואו שדומה באופן מפחיד לשחקן בן מקנזי מהסדרה המפורסמת the o.c. אני רוצה להיות עיתונאית שאהיה גדולה ולכן אני כותבת טור מגוחך של "עשה בעצמך" לעיתון בית הספר. לפי עורכת עיתון התיכון, אליסון, היא אומרת " זה עניין של זמן". היא מאמינה שברגע שהשנה תסתיים והיא תסיים את התיכון,אני אקבל את תפקיד עורכת בית הספר ואוכל לכתוב על כל נושא שמתחשק לי(כל עוד זה לא ירגיז את המנהלת גררו). אימא שלי לעומת זאת אומרת " את יודעת איזבלה, כל העיתונאיות הבכירות קיבלו ציונים מעולים במתמטיקה שעזרו להם להתקבל לאן שרצו". כן בטח ואני דיאן סויר. מעבר חד לפעמון הדלת, אלו פיט ובט שבאו למרתון סרטים אחרון לסיום חופשת הקיץ. בט ואני רצינו קומדיות רומנטיות קיטשיות שיכינו את ליבי למפגש עתידי עם כריס בס החתיך שלי, אבל התפשרנו על כמה קומדיות רומנטיות והסרט "רובוטריקים 1,2" עם שאיה לבוף ומייגן פוקס שזו הסיבה למה הוא רוצה לראות בכלל את הסרטים האלה. הוא מעדיף סרטי פעולה ואימה אבל מייגן פוקס עוקפת את ההעדפה הזאת בסיבוב. תודו שהייתם רוצים להיראות כמוה לפחות קצת, אני יודעת שאני כן. " היי חבר'ה תתמקמו על הספות, אני יביא את החטיפים והשתייה, אנחנו לבד בבית" אמרתי. " כן, על זה אני מדבר! איפה החייזרים(זאת אומרת האחים שלי)?" שאל פיט. " המופרע הקטן באימון שחייה ודון כנראה בעוד מסיבה של החברים שלה" אמרתי. " הייתי מתה להיות במסיבה הזאת! דון בכל מסיבה שעושים בכל מיני נבחרות הן הקבוצת מעודדות היחידה להמון נבחרות,חוץ מלנבחרות כמו שחמט או מבוכים ודרכונים" אמרה בט. " או למועדון המדע והמתמטיקה" אמר פיט. "כן גם זה.. יש לזה גם סיבה שלא יעודדו את זה" אמרה בט. "טוב אני לא יודעת מה איתכם, אני רוצה להתחיל במרתון" אמרתי. "אני הולך לתפוס את הכורסא שעושה מסז' בגב! " קרא פיט בצהלה. "לא אם אני אתפוס את הכורסא הזאת קודם" אמרה בט והתחילה לרוץ לעבר הסלון ואני גילגלתי עיניים, גיחכתי מעט והלכתי להביא אוכל לשני החברים הרעבים שלי(שמעתי את הבטן של פיט מקרקרת חזק בדרך לתפיסת הכורסא).
קארין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סיפור ויותר מזה