כ-500 סיפורים התמודדו בתחרות הסיפורים הקצרים של "מעריב לנוער" וישרא-בלוג. השופטים שלנו העריכו שכמעט כולם היו בעלי רמה גבוהה וראויים לפרסום. אבל כמו בכל תחרות חייבים לבחור מנצחים, וההתמודדות וההתלבטויות היו קשות. בסופו של דבר, עלו לגמר 11 סיפורים, ומתוכם נבחרו שלושת הראשונים על ידי צוות השופטים, הסופרים אסף גברון, אדיבה גפן וליאת רוטנר.
מקום ראשון
"זבובים וקיפודים", מאת: עידו גפן, בן 17 מרעננה.
לקריאת הסיפור
נימוקי השופטים:
"הדימוי הציורי בסיפור שהופך לממשי, הדמיון שהופך למציאות, הזכרון הישן שהופך להווה רגעי - איזה משחק נהדר בין דברים מנוגדרים כל כך. הכאב הרגשי ומעורר האמפתיה של נער המאבד את אחיו מוצא ביטוי בהתעוררות המטאפורה לחיים: לשמור זמן בבקבוקים, להחיות מחדש זיכרונות. כמעט אפשר להאמין שהוא אכן מצליח בכך. האמון הרציני שהגיבור נותן בדרך שבה הוא מתמודד עם כאבו גורם לנו לתהות מי כאן התמים באמת, הוא או אנחנו. ובאיזו רצינות הוא מספר לנו על מעשיו. כמעט אפשר להתקנא בו, שהוא מתמיד בנחישות כזו במשימה שהציב לעצמו.
זהו סיפור שצועד לסיומו הטרגי באיפוק ובהומור. יש בסיפור אווירה טעונה וסגנון מוקפד. האלמנט הפנטסטי שבדמות מוסיף אמינות לסיטואציה שנוצרת והופך את הסוף לעצוב ולמרגש בו זמנית".
עידו זוכה ב-100 ספרים, מתנת "הקיבוץ המאוחד" והסיפריה החדשה".
מקום שני
"אחרי שחברה שלי נפרדה ממני", מאת גיל (ישראל) מאיר, בן 20 מכפר סבא
לקריאת הסיפור
נימוקי השופטים:
"סיפור מוצלח על הפספוס שנובע מחוסר תקשורת ושקיעה במערבולת של צער ורחמים עצמיים. הסיפור חמוד, שנון ומצחיק, ועושה שימוש נהדר בציניות, לעג לדרכים שבהן הגיבור בוחר להתמודד עם פרידה. הגיבור הוא אנחנו, שלעיתים נוהגים בילדותיות ומסרבים להתנתק.
כשסוף סוף אנחנו מתנתקים, אנחנו בוחרים "להשליח לפח" הכל - את המגע של החברה, את השיער, את העיניים, ואת איברי הגוף החיונייים ביותר.
הפסיכיאטר השרלטן מוכר לנו דרכים להתמודד עם העצב ואנחנו כמובן מאמינים לכל, בתקווה שהתנערות מכל הדברים הכואבים תביא למחיקתם. אבל כשהם נמחקים אנחנו נותרים בלי כלום, לעיתים גם בלי יכולת לנשום"
גיל זוכה ב-50 ספרים, מתנת "הקיבוץ המאוחד" והסיפריה החדשה".
מקום שלישי
ג'ינג'י, מאת: מעיין כהן, בת 19 מלהבים
לקריאת הסיפור נימוקי השופטים:
"יש משהו כל כך עצוב, כל כך יפה וכל כך בלתי ניתן להגדרה במילים בסיפור הזה. הוא מתאר את המשיכה העקשנית שלנו לסביבה אוהבת ומקבלת מצד אחד ומצד שני, את הרתיעה שיש בנו מהאפשרות שאנשים באמת יקבלו אותנו, ג'ינג'ים נוודים ולאמונים, בלי שאלות ובלי שיפוט.
לא כולנו מצליחים להשתחרר מהפחד שבהיקשרות למקום מסויים, נחמד וטוב ככל שיהיה. הבחירה בבדידות היא לפעמים בלתי נמנעת, כמו גם בלתי מובנת. כל כך קשה לרדת לעומקו ולפשרו של המצב הזה, אך הוא מוכר וכואב.
זו תחושה של גיבור שאינו יכול להתמודד עם נתינה אמיתית ועם פיסות אושר, גיבור מיוסר שמחפש את עצמו. הסיפור יוצר סוג של גן עדן מקסים שהגיבור לא יכול להימצא בו".
מעיין זוכה ב-25 ספרים, מתנת "הקיבוץ המאוחד" והסיפריה החדשה".
תודה רבה לכל הסופרים הצעירים שהשתתפו בתחרות. תמשיכו לכתוב ונתראה בשנה הבאה.