קודם כל, אני רוצה להגיד לכם שאני מאוד כועסת על זה שלא היו בקושי תגובות בפוסט הראשון.
אני משקיעה בבלוג הזה המון =(
ועכשיו נמשיך בהיכרות שלי איתכם, הגולשים. אני רוצה לספר לכם על המשפחה שלי.
יש לנו שישה נפשות במשפחה הקרובה: אמא, אבא וארבע בנות.
משפחה די שמחה, אני חייבת להגיד.
אני הבכורה מבין כל הבנות, ואני חייבת להודות שאני מרגישה כמו "הילד המועדף במשפחה".
ההורים שלי מתייחסים אלי, ואני מקבלת מהם דברים שהאחיות שלי לא מקבלות.
אולי זה בגלל שאני עוזרת להורים שלי יותר מכולן.
ועכשיו, פרוט קטנטן על האחיות שלי:
אנה - בכיתה ב'.
יעל - בת 5.
רותם - בת 5.
הם כאלה חמודות... אבל לפעמים הן יכולות להיות קצת מעצבנות.
שום דבר לא השתפר מאז הפוסט הקודם. ניבי עדיין כועסת עלי,
בר עדיין שונאת אותי,
ועכשיו רק נוספו הבעיות עם החניך שלי.
אתם יודעים, כל מי שהוא בכיתה ו' מקבל חניך קטן וחמוד מכיתה א'.
רק אני לא.
קיבלתי חניך מכיתה א', אבל הוא בכלל לא קטן ובכלל לא חמוד.
הוא מגיע בגובה שלא עד לאף שלי!!!!!
והוא לא מרוצה משום פעילות שאני מכינה לו כבר מאז תחילת השנה.
ביום שישי הייתה לנו פעילות, והכנתי לו פעילות ממש יפה, אבל הוא לא אהב אותה.
למזלי טלי (המורה שלי) הייתה שם, אז הוא היה חייב לשתף פעולה, כי אם לא היא הייתה מאוד כועסת.
וזה בכלל לא נעים שטלי צועקת עליך.
ועכשיו אני אמשיך ל
פינת כתיבה יוצרת
אחות קטנה/נועה
לפני שמונה שנים,
קיבלתי אחות.
אחות קטנה,
אחות חמודה.
היא הייתה תינוקת,
ועכשיו כבר גדלה.
היא כבר הולכת לבית הספר,
לומדת קרוא וכתוב,
מקבלת ציונים והערכות בלי סוף.
אני אוהבת אותה מאוד,
ומאוד גאה
בהישגים שלה,
בהישגים של אחותי הקטנה.
אני תמיד מוכנה,
לעזור ולתרום,
ואני מקווה שהיא מבינה.
מבינה כמה אני מקריבה למענה.
למען אחותי הקטנה.
אני יודעת שזה לא כל כך הסגנון שלי, אבל הינה
דברים לבלוג שלכם:
שלטי welcome:
פונטים:
כל מיני שטויות שאני אוהבת:
ועוד משהו קטן וחשוב:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
