עמדתי מול הכיתה החדשה . כמה בנים עוד צחקקו מהשולחן האחורי . הכיתות בישראל שונות לגמרי מהכיתות ברוסייה .
ניבהלתי ! . צליל חזק של הקשה בשולחן נישמע מכיוון הלוח . המורה עמדה שם .
הלכתי ותפסתי לעצמי מקום טוב מקדימה . זה הפתיע אותי , אצלנו ברוסייה כל הילדים רוצים לשבת מקדימה . ופה בישראל
כולם רוצים לשבת מאחור . היתפלאתי לגמרי כשמורה התחילה לצרוח , גם זה לא היה נהוג ברוסייה .
אמרתי לעצמי אני לא יכולה לשקוע בזיכרונות אני חייבת להיתאפס , אני חייבת לדמיין שהייתי כאן תמיד .
כסוף-סוף ניהיה שקט בכיתה התחילה המורה לדבר . בהתחלה היא הקריאה שירון קצר ואז אמרה "שתהיה לנו שנת לימודים
פורייה ומוצלחת".
לאחר מכן ניגשה אליי וביקשה ממני לעמוד . כן ידעתי עיברי בשנה האחרונה למדתי באולפן ברוסייה שבו לימדו אותי עיברית .
נעמדתי . ואז היא אמרה ילדים הכירו את "אירנה בוריסוב " היא תלמידה חדשה , והיא הגיע אלינו מרוסייה . שמעתי כמה צחקוקים
מכמה פינות של החדר . שמעתי גם כמה ילדים מתלחששים . ואז ילד אחד הצביע ושאל את המורה אם אני יודעת עיברית .
ניבהלתי מהשאלה אז עניתי לו בעצמי "כן" אמרתי ומהר מאוד כל הכיתה ניתמלאה בצחוק .
לא הבנתי ממה הם צוחקים . התביישתי , האם אמרתי משהו לא בסדר ?! . אחרי השיעור ניגשה אליי ילדה אחת .
היא הציגה את עצמה ואמרה שקוראים לה אלונה . היא אמרה לי שההורים שלה ואח שלה עלו מרוסייה לפני שהיא נולדה .
שמחתי שיש עוד ילדה רוסייה בכיתה . אז שאלתי אותה ברוסית " תגידי, למה צחקו בכיתה היום ?" . היא ציחקקה ואז אמרה ,
אל תידאגי הם סתם מנסים להיתגרות בך , ביגלל העיברית שלך , יש לך דיבור רוסי .
הלכתי עם אלונה לשבת בחוץ . עברו לידינו כמה בנים מהכיתה והתחילו להגיד "כן, כן" במיבטא רוסי כבד .
הם גרמו לי להרגיש גרוע . זה לא שברוסייה היה לי קל . אסור לי היה להגיד לאף אחד שאני יהודייה או שהייתי חוטפת מכות .
טוב עכשיו מאוחר הגיעה הזמן לישון כבר השכבתי את טנייה הקטנה לישון והגיעה הזמן שגם אני אלך .
נ.ב.
אני שונאת את בית הספר .
-מקווה שאהבת את הפרק הראשון : )-
תעשו מנוי ותקבלו עידכון של פעם שיתעדכן הבלוג : )
ותצטרפו לטבעת שלי:
<<
יומן הנסיכה: )>>±
*דורין*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
