אני ממש לא יודעת מאיפה להתחיל, להסביר כמה אתה חשוב לי.
כמה אני אוהבת אותך באמת, כמה אני מתגעגעת, כמה אני חושבת,
כמה אני נזכרת בכל הרגעים היפים שלנו יחד (ואני בטוחה שאתה חושב שאין רגעים יפים, אבל בשבילי כולם היו יפים
כי זה היה איתך).
העיניים שלך האלה כ"כ חסרות לי, המבטים שלך, הצחוק שלך, החיוך הזה שאהבתי כ"כ, הריח הזה,
השפתיים, הידיים, הנשיקות, המילים, החיבוקים, הריבים, הבכי. הכל.
אין לך מושג מה הייתי נותנת כדי לחזור לרגעים האלו איתך.
ואנחנו נחזור. אני בטוחה.
אתה לא מבין כמה אני שמחה לשמוע את השם שלך כשמדברים איתי עלייך, כמה אני שמחה לשמוע שאתה אוהב אותי.
ואני יודעת שאתה אוהב אותי.
ואת האמת? שאני מאמינה במישפט שאומר שאהבה זה לא הכל, כי אם להיות כנה.. אף פעם לא הסתדרנו.
לא סתם החזקנו מעמד ואהבנו אחד את השני 8 חודשים.
אבל אף אחד מאיתנו לא מוכן לוותר על הכבוד שלו, על הגאווה שלו.
ואני חושבת שכשאוהבים מוכנים לתת הכל, גם אם זה מהכבוד. למרות שאני אף פעם לא נתתי מעצמי, אני מודה.
ואני מצטערת על כל רגע שלא הראתי לך והחזרתי לך מספיק אהבה, שלא יכולתי להגיד לך "אני אוהבת אותך", בגלל שפחדתי להיפגע.
אבל ידעת, הרגשת. שאני אוהבת אותך. ידעת שאני לא יוותר עלייך, למרות שפגענו אחד בשני.
ותדע רק דבר אחד, גם בעוד 30 שנה, אני בחיים לא אשכח אותך.
אני אזכור אותך. בתור משהו טוב בתור חוויה טובה בתור האהבה הראשונה והיחידה שתהיה לי אי פעם בחיים.
אני בחיים לא אשכח את מה שגרמת לי להרגיש, את הקצב של הלב שלי בכל פעם כשהייתי רואה אותך.
והייתי רוצה כ"כ לרוץ אלייך ולחבק אותך, אבל פחדתי. לא יודעת ממה.
פחדתי להגיד לך באותו היום כששאלת אותי באייסיקיו אתה זוכר, אם אני אוהבת אותך
ואם נכנסת לי באמת ללב, רציתי לענות לך שיותר מזה, שאתה הלב שלי. אבל שוב, פחדתי.
פחדתי מהתגובה, פחדתי ממה שיקרה אחרי זה, פחדתי כ"כ שאני אפילו לא יודעת בדיוק ממה.
אבל רק דבר אחד אני יודעת עכשיו- שאני אוהבת אותך.
שאני יעשה הכל בשבילך, ואולי הבנתי את זה קצת מאוחר אבל אף פעם לא מאוחר מידי, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.
אני מבטיחה לך שנחזור לכל הרגעים היפים האלה, לכל השיחות האלה עד השעות הקטנות של הלילה. מבטיחה!
אני אוהבת אותך.
עידכון רגיל בהמשך.
ספיר. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Sapir (: