your smile will not kill anyone

אני שונאת את עצמי, כ"כ. לא יודעת למה אפילו.

אני שונאת את איך שאני ניראת, את הגוף שלי, את ההתנהגות שלי לאנשים,

את האופי שלי, את הדיבור שלי, את החוסר טאקט שלי.

את זה שאני מתעצבנת מהר, את זה שאני סולחת יותר מדי מהר לאנשים שאני אוהבת - ואז נפגעת.

אני שונאת גם את זה שאני קטנונית, כי בסה"כ טוב לי (?), יש לי חבר, יותר מחצי שנה

אני אוהבת אותו מאוד, וגם הוא אותי. אנחנו בסדר.

יש לי משפחה, כסף, בגדים, לא חסר לי כלום! אבל עדיין אני מרגישה שמשהו חסר.

אני שונאת להיסתכל על עצמי במראה כל בוקר, ואם כבר - אני שונאת לקום כל בוקר.

אני שונאת שונאת את השיגרה המטומטמת הזאת, אני שונאת את זה שכולם קוראים לי "צעירה"

אז מה אם אני צעירה?! זה אומר שאני תינוקת? לא מבינה כלום?

בואו גם דחפו לי מוצץ ותחליפו לי טיטולים וזהו. אני פשוט שונאת את זה. שונאת.

ואני מתה כבר להגיע לגיל 18 להיתחתן אפילו בלי צבא העיקר להיפטר מכולם לחיות בבית משלי,

עבודה משלי, אוטו שלי, חיים משלי. בלי שיחליטו לי ויגידו לי מה לעשות, סעמק.

יום אחרון לחופש אנשים - תנצלו.