your smile will not kill anyone

נמאס לי כל כך. נמאס לי לחייך ולצחוק עם כולם את הצחוק המזוייף, כשאף אחד לא יודע מה מסתרר מאחורי הכל.

נמאס ללכת למקום כשאני יודעת שלאף אחד שמה לא אכפת ממני, נמאס ללכת למקום כשאני רק את הסופרת את הדקות מתי הסיוט נגמר.

נמאס לי כשכל פעם שאני עוצמת את העיניים אני חושבת עליו, מדמיינת אותו, צריכה אותו ליידי.

והנה אפילו עכשיו, אני מרגישה חלשה.. מרגישה כמו מישהו שרק צריך את התרופה שלו.

הוא.. הוא התרופה שלי, הוא הסם שלי, הוא האוויר לנשימה שלי. הוא האור שלי בחיים. אם לא הוא, אני לא חושבת שהייתי מצליחה לשרוד.

הוא התיקווה היחידה שלי, אני יודעת שמאחורי המילים הרעות והכעס שלו על שאיכזבתי אותו- מסתתר הרצון שלו להיות איתי והאהבה שלו.

הלוואי שתקרא את זה אי פעם, למרות שאני לא ממש בטוחה איך אני יצליח להיסתכל לך בעיניים אחרי זה,

אבל הייתי רוצה שתדע שאין יום שאני לא מצטערת על הרגע ההוא, הרגע ההוא שגרמתי לך לבכות 4 חודשים,

הרגע הוא שהרסתי כמעט אהבה שלמה. אבל רק בזכותך קיבלתי הזדמנות שנייה לחזור עלייה.

כשאני איתך, אני הבן אדם הכי מאושר בעולם. כשאני איתך לא בא לי לאכול לא באלי לישון מצידי לשבת איתך שעות ולהסתכל על הקירות.

אני לא מצטערת לרגע שהכרתי אותך, אני לא מצטערת לרגע שהתאהבתי בך.

בזכותך למדתי מה זה לאהוב. בזכותך למדתי את המשמעות של המילה אהבה.

אין לי מושג מה הייתי עושה בלעדייך.

אז אחרי הכל- אופטימית, בזכותך.

בקשר למגפת תגובות הנאצה-

אין לי מושג מי את ומה את רוצה ממני ומה עשיתי לך רע בחיים,

רק שתדעי שאת ממש לא מזיזה לי. את פשוט פתטית, עלובה, חלולה ורקובה מבפנים.

התגובות שלך משעשעות את כולנו ;] חח את מוזמנת להמשיך