אני לא יודעת מה בדיוק קורה לי, אבל משהו חסר לי.
בעצמי.. לא יודעת בדיוק מה אבל אני מרגישה שאני צריכה משהו כדי שאני ירגיש טוב ואני לא יודעת מה.
לא יודעת מה קורה איתי, אני מרגישה כ"כ ריקה, כ"כ משומשת,לא יודעת אפילו למה.
כששואלים אותי מה קורה-הכל בסדר. כששואלים אותי מה קרה- אני אומרת כלום. כשמספרים לי משהו-אני זורמת,
כשקורה משהו מצחיק- אני צוחקת, אבל למה בעצם אני מרגישה כל כך לבד?
זה תקופה חרא, שהפיתרון היחידי הוא זה להיות אופטימית, אבל באמת שנשבר לי לתקוע תחיוך המזוייף הזה בכל פעם שאין לי כוח לספר למישהו מה באמת עובר עליי בלי שישאל שאלות ופשוט יחבק אותי וישתוק!
אין לי עם מי לדבר, התקופה הזאת זאת התקופה הכי מסריחה שעברתי בחיים שלי.
בחיים לא הרגשתי כל כך מוזר.. כל כך רע.. כל כך לבד.
אני צריכה אהבה, אני צריכה מישהו לבכות עליו שינשק אותי מתי שצריך שיחבק אותי שיבין אותי שידאג לי שהכל יהיה בסדר שיגיד לי שהוא אוהב אותי למרות הכל.
אז איפה הוא אה? איפה הוא שאני כל כך צריכה אותו? הבנתי את זה מאוחר מידי אבל כניראה שהוא וויתר עליי..
הוא שנתתי תחיים שלי בשבילו שוויתרתי על אמא שלי בשבילו. שלא ראיתי בעיניים בגללו שהאמנתי בו סמכתי עליו כמעט 9 חודשים.
יהיה בסדר הא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Sapir (: