אם יש משהו שלמדתי בחיים האלה.. ובכללי מכל התקופות הקשות שהיו לי זה לקחת על דברים פרופורציות בצורה נכונה יותר. אופטימיות נקרא לזה?
אני לא באה להטיף לכם מוסר ואני הכי רחוקה מזה כי זה לא אני, אני בעצמי יש לי עוד הרבה ללמוד, ואני ממש לא הבן אדם שצריך לקחת אותו בתור דוגמא, אני באמת חושבת שתמיד שאני שואלת מישהו מה שלומו הוא מתחיל להגיד לי כמה שרע לו וכמה שהחיים שלו חרא, משעממים, חסרי טעם וכאלה..אז האמת היא שגם אני כזאת, יותר נכון משתדלת כמה שפחות.
וואלה יש רק בן אדם אחד שגרם לי להפסיק לדבר על עצמי בצורה שלילית כל כך ולקחת הכל בפסימיות.. ובאמת שהוא אמר לי שיש אנשים שמתים להיות בשגרה משעממת כמו שלי.. שהם נמצאים במצב בריאותי קשה, שלא נדבר על אלה שאין להם מה לאכול.
אבל וואלה כן שאני חושבת על זה, שאני זורקת אוכל ומישהו אומר לי "מה את עושה?! יש ילדים מורעבים באפריקה שאין להם מה לאכול!" ותמיד אני עונה או חושבת "סו פאקינג וואט? אני במצב שיש לי מה לאכול אז אני מתנהגת בהתאם למצב שאני נמצאת בו, אני לא הילדים המורעבים באפריקה".
בקיצור זה פשוט מעצבן שיש לאנשים חיים טובים והם בוחרים להסתכל כאילו רע להם בחיים וכאילו הם מסכנים.
תמיד יש מישהו עכשיו שהוא יותר סובל ממך יותר רע לו ממך ושהוא במצב יותר גרוע משלך... וכן זה מה שבאתי בערך להגיד בכל הפוסט החסר טעם הזה :|
אבל לא היה לי על מה לעדכן ודי נמאס מהפוסטים הדיכאוניים.
ספיר 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Sapir (: