your smile will not kill anyone

הכל מתפרק לי, כל מה שהתעודדתי ממנו, כל מה שחיזק אותי נעלם

כל האנשים, כל הקרובים, כל המילים, כל הדברים... הכל נעלם

אין שום דבר טוב שיכול להציל את המצב, שוב אני נכנסת לדיכאון בלי סיבה

משעמם לי, רע לי, מעצבנים אותי, אני מרגישה שאני קמה בבוקר בלי איזושהי מטרה.. כמו חוסר בררה

ועדיין יש את התחושה שהכל "זמני", אבל ברור ששום דבר לא יחזור להיות מה שהיה

אותם האנשים... כבר המשיכו הלאה, שכחו, טוב להם, הם מאושרים ...

איך אמרו לי פעם? "אל תילחם על בן אדם שמאושר גם בלעדייך" - כניראה אותו אדם צודק.

חרא חיים חרא תקופה חרא אנשים חרא משפחה חרא חברים

הכל חרא.