your smile will not kill anyone

נמאס לי פשוט נמאס לדאוג לכולם לחשוב על כולם להקשיב לכולם לאהוב את כולם

תמיד לבוא בגישה טובה לאנשים לשקר שהכל בסדר לחייך חיוך מזוייף לצחוק צחוק לא אמיתי

והכל בשביל מה? בשביל שאנשים לא ישאלו שאלות ויגרמו לי להיות עצובה יותר

אז כן עוברת עליי תקופה לא קלה אז בטח אנשים יגידו "זה יעבור לה עוד יומיים שלוש"

כן אני לא ישקר שזה עובר אבל זה חוזר מהר מאוד .. אני מרגישה בזבוז אחד גדול שאני חיה בכלל

כל נשימה שאני נושמת כל מחשבה שאני חושבת כל דקה שעוברת כל בן אדם שאני פוגשת

למה החיים האלה כל כך מסובכים? הרי לא חסר לי כלום מבחינה חומרית, יש לי כל מה שילדה בגילי יכולה לחלום עליו

יש לי משפחה, יש לי על מי לסמוך (או שלא) אבל עדיין התחושה הזאת לא מפסיקה להציק לי תמיד הכל מעצבן

תמיד יש משהו שיפריע.

למה לעזאזאל? למה יש אנשים שמאושרים ושהכל טוב להם ולי לא?