לא מגיע לי כל הגועל הזה, כל היחס השה שאני מקבלת.
תמיד כשאני אוהבת מישהו ומוכנה לעשות הכל למענו אחרי שהוא מוכיח לי שהוא שווה את זה- אני מקבלת זין.
ותמיד איכשהו הכל נופל עליי, אני זאת שפגעתי אוקיי, אני זאתי שגרמה לזה אני זאתי שאשמה אני זאתי שלא מראה שכואב לה.
אז מה אתה פאקינג רוצה? שאני יבכה לך? שאני ירד לך על 4? ויתחנן שתאמין שאני אוהבת אותך?
למה אתה עושה לי את זה?
כל כך רע לי ושאני מספרת את זה למישהו קרוב הוא גם איכשהו לא מבין וגורם לי להתעצבן יותר.
אין מי שיבין אותי, אין מי שיעודד אותי, אין מי שיעזור לי, אין מי שיתן לי חיבוק ופשוט ישתוק, אין מי שיאהב אותי באמת בלי תנאים בלי גבולות בלי ריבים בלי עצבים בלי מצבי רוח.
החיים האלה כל כך מסריחים, שנמאס לחיות אותם כבר.. מה הסיבה שאני קמה בבוקר בכלל? למה אני משקרת לעצמי שטוב לי?!
אני כל כך זקוקה למישהו קרוב שיתן לי חום ואהבה וחיבוק מעודד וכמה מילים טובות מהלב ואני יהיה מאושרת.
אבל איפה, איפה האנשים ש"קרובים" אליי? הם בכלל לא יודעים שהם קרובים לי.
כל החיים האלה חרא. מבחינת הכל הכל הכל.
אני חושבת שכדאי לוותר.
הגעתי למסקנה
אני צריכה זמן לחשוב, ובגלל זה אני לא יעדכן בבלוג כמה זמן, לא יתחבר לאייסי.. לא ידבר עם אף אחד שיודע על הקיום של הבלוג הזה.
רק כמה ימים והכל יהיה בסדר 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Sapir (:
