your smile will not kill anyone

אני שונאת את עצמי, כ"כ. לא יודעת למה אפילו.

אני שונאת את איך שאני ניראת, את הגוף שלי, את ההתנהגות שלי לאנשים,

את האופי שלי, את הדיבור שלי, את החוסר טאקט שלי.

את זה שאני מתעצבנת מהר, את זה שאני סולחת יותר מדי מהר לאנשים שאני אוהבת - ואז נפגעת.

אני שונאת גם את זה שאני קטנונית, כי בסה"כ טוב לי (?), יש לי חבר, יותר מחצי שנה

אני אוהבת אותו מאוד, וגם הוא אותי. אנחנו בסדר.

יש לי משפחה, כסף, בגדים, לא חסר לי כלום! אבל עדיין אני מרגישה שמשהו חסר.

אני שונאת להיסתכל על עצמי במראה כל בוקר, ואם כבר - אני שונאת לקום כל בוקר.

אני שונאת שונאת את השיגרה המטומטמת הזאת, אני שונאת את זה שכולם קוראים לי "צעירה"

אז מה אם אני צעירה?! זה אומר שאני תינוקת? לא מבינה כלום?

בואו גם דחפו לי מוצץ ותחליפו לי טיטולים וזהו. אני פשוט שונאת את זה. שונאת.

ואני מתה כבר להגיע לגיל 18 להיתחתן אפילו בלי צבא העיקר להיפטר מכולם לחיות בבית משלי,

עבודה משלי, אוטו שלי, חיים משלי. בלי שיחליטו לי ויגידו לי מה לעשות, סעמק.

יום אחרון לחופש אנשים - תנצלו.

האמת היא שאף פעם לא כתבתי על הנושא החם, אף פעם לא היה משהו מעניין.

אבל עכשיו כשראיתי כמה פוסטים מעניינים של זה עלו לי כמה רעיונות לראש.

טוב אז קודם כל, אני כותבת בלוג כבר שנתיים וחצי, בעיניי זה נחשב שלוש שנים

כי אני כאן מכיתה ז' וכבר סיימתי כיתה ט'.

האמת היא שהיו רגעים שלא היה לי מה לכתוב כאן, או כוח.

אבל תמיד היה כיף לפרוק כאן דברים, להכיר אנשים מדהימים! שאני לא חושבת שהייתי מכירה ביום יום.

בהתחלה התחלתי כשהייתי בת 12 או 13.. הייתי כותבת כאן כל מיני שטויות בסיגנון פקאצי,

הייתי מזמינה עיצובים בגוונים של ורוד פקאצי מעצבן רצח.

לאט לאט עם הזמן הכתיבה שלי השתפרה, כתבתי כאן דברים שעברו עליי, דעות, מחשבות, רגשות שלי

ועם הזמן התבגרתי.

ועכשיו אני כאן, עוד שבוע וחצי מתחילה תיכון. בצפר חדש, מקצועי. הזמן עבר כ"כ מהר.

אני ישאיר את הבלוג הזה קיים גם אם אני יפסיק לכתוב בו מידי פעם, עד אחרי הצבא.

וכשאני יעבור צבא אני יחזור אחורה בארכיון ואקרא את כל מה שעברתי ויבין כמה בוגרת אני.

אני מקווה

הכרתי גם אנשים מדהים בישרא, שאני בקשר איתם כבר כמעט שלוש שנים, חלק שנתיים.

חלק בכלל כמה חודשים. אבל כולם מדהימים ואת כולם אני אוהבת, ועם כולם כיף לי לדבר ולספר מה עובר עליי.

ד"א-

אם מישהו מכיר בלוג עיצובים טוב, שיביא לי לינק או משהו. אני צריכה דחוף

טוב אז בקשר לפוסט הקודם, אני די לא מאמינה שזה קרה אבל אתמול הייתי אצלו.

והיתה לי את ההרגשה הכי נדירה בעולם, הרגשה של פעם הרגשה שלא הרגשתי כמעט 4 חודש.

זה התחיל מזה שסתם דיברנו בטלפון מידי פעם.. ודי אמרנו אחד לשני שאני מתגעגעת והוא מתגעגע וזה

והעלנו כל מיני זיכרונות, דיברנו וזה.

עד שאתמול הציעו לי ללכת אליו בהפתעה, והוא רמז שהוא רוצה קיצר, הלכתי.

כשנכנסתי בהתחלה הוא היה המום! חחח לא האמנתי שהוא יגיב ככה.

אחרי זה יצאתי בחוץ עם אמא שלו לכמה שניות ואחרי זה הוא התלבש ויצא, ממש דקה אחרי זה.

וכל שנייה הוא ניסה להיתקרב אליי, להגיד לי כזה " אז מה ספיר, אז מה ספיר ... "

לא ידעתי מה לענות לו אז הוא קלט כזה והחליט לעשות לי ריגשי. "טובטוב הבנתי" והלך.

קמתי אחריו ואחרי זה הוא עשה "הנה היא באה!!" ונישק אותי

איך התגעגעתי לשפתיים האלו לטעם הזה אוף.

קיצור אנחנו ביחד, בסתר. בינתיים שלא יפתחו את הפה כולם שמה וזה.

וכשדיברנו, הוא אמר לי כזה "את יודעת ספיר, בחיים לא ניפרדנו, אולי מבחינתך

אבל מבחינתי לא. אנחנו שנה כמעט כבר" לא ידעתי מה לענות.

אני פשוט בשוק זה היה ניראה לי כמו חלום.

וכשהלכתי הוא נתן לי נשיקה של איזה שתי דק' ואחרי זה צחק עלי "תזכי להרבה נשימות מהנשיקה"

אני פשוט אוהבת אותו. אין מילים שיתארו כמה.

לעיניין אחר, מחר אני הולכת לבית ספר למבחן מיון באנגלית והיכרות כזה- תאחלו לי בהצלחה

פשוט מאושרת, עד הודעה חדשה.

היום שוב ניפגש :) אחח אחח .

ספיר.

אני ממש לא יודעת מאיפה להתחיל, להסביר כמה אתה חשוב לי.

כמה אני אוהבת אותך באמת, כמה אני מתגעגעת, כמה אני חושבת,

כמה אני נזכרת בכל הרגעים היפים שלנו יחד (ואני בטוחה שאתה חושב שאין רגעים יפים, אבל בשבילי כולם היו יפים

כי זה היה איתך).

העיניים שלך האלה כ"כ חסרות לי, המבטים שלך, הצחוק שלך, החיוך הזה שאהבתי כ"כ, הריח הזה,

השפתיים, הידיים, הנשיקות, המילים, החיבוקים, הריבים, הבכי. הכל.

אין לך מושג מה הייתי נותנת כדי לחזור לרגעים האלו איתך.

ואנחנו נחזור. אני בטוחה.

אתה לא מבין כמה אני שמחה לשמוע את השם שלך כשמדברים איתי עלייך, כמה אני שמחה לשמוע שאתה אוהב אותי.

ואני יודעת שאתה אוהב אותי.

ואת האמת? שאני מאמינה במישפט שאומר שאהבה זה לא הכל, כי אם להיות כנה.. אף פעם לא הסתדרנו.

לא סתם החזקנו מעמד ואהבנו אחד את השני 8 חודשים.

אבל אף אחד מאיתנו לא מוכן לוותר על הכבוד שלו, על הגאווה שלו.

ואני חושבת שכשאוהבים מוכנים לתת הכל, גם אם זה מהכבוד. למרות שאני אף פעם לא נתתי מעצמי, אני מודה.

ואני מצטערת על כל רגע שלא הראתי לך והחזרתי לך מספיק אהבה, שלא יכולתי להגיד לך "אני אוהבת אותך", בגלל שפחדתי להיפגע.

אבל ידעת, הרגשת. שאני אוהבת אותך. ידעת שאני לא יוותר עלייך, למרות שפגענו אחד בשני.

ותדע רק דבר אחד, גם בעוד 30 שנה, אני בחיים לא אשכח אותך.

אני אזכור אותך. בתור משהו טוב בתור חוויה טובה בתור האהבה הראשונה והיחידה שתהיה לי אי פעם בחיים.

אני בחיים לא אשכח את מה שגרמת לי להרגיש, את הקצב של הלב שלי בכל פעם כשהייתי רואה אותך.

והייתי רוצה כ"כ לרוץ אלייך ולחבק אותך, אבל פחדתי. לא יודעת ממה.

פחדתי להגיד לך באותו היום כששאלת אותי באייסיקיו אתה זוכר, אם אני אוהבת אותך

ואם נכנסת לי באמת ללב, רציתי לענות לך שיותר מזה, שאתה הלב שלי. אבל שוב, פחדתי.

פחדתי מהתגובה, פחדתי ממה שיקרה אחרי זה, פחדתי כ"כ שאני אפילו לא יודעת בדיוק ממה.

אבל רק דבר אחד אני יודעת עכשיו- שאני אוהבת אותך.

שאני יעשה הכל בשבילך, ואולי הבנתי את זה קצת מאוחר אבל אף פעם לא מאוחר מידי, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.

אני מבטיחה לך שנחזור לכל הרגעים היפים האלה, לכל השיחות האלה עד השעות הקטנות של הלילה. מבטיחה!

אני אוהבת אותך.

עידכון רגיל בהמשך.

ספיר.

טוב אוקי קודם כל קיבלו אותי לתיכון נעמ"ת, אחד הטובים בפ"ת, מקצועי.

אני ילך ינסה יראה איך שם .. אם אני לא יאהב תמיד אפשר ללכת למקום אחר זה לא כלא.

הלכתי היום וכולם שמה מדהימים באמת, אולי זה רק כי בהתחלה כולם חמודים כדי לעשות רושם

אני מקווה שיהיה בסדר.

אין שמה אף אחד שאני מכירה, אבל ביום חמישי הזה אני צריכה ללכת וביחד כל שכבה לעשות מבחן מיון באנגלית

שיקבע איזה הקפצה אני + להכיר את המחנכת ואת השכבה ולקבל מערכת והכל.

שוב, אני מקווה כ"כ שיהיה בסדר.

אין שמה שום דבר מיוחד מהבצפר הקודם שלמדתי בו הכל כמעט אותו דבר,

אין תלבושת, מתחילים ב8:15 בבוקר, כיתות קטנות, בצפר קטן וזה. וקיבלו אותי למגמת עיצוב שיער

אז בינתיים הכל מתקתק, היום נילך ניסתפר ונעשה צבע חדש לכבוד יום חמישי,

וגם אני מקבלת 2000 שקל מתנה ממאמא. כניראה ניקנה פלא חדש.

לאט לאט ניתרגל למציאות, סוף סוף אני באמת מרגישה בוגרת!

תעודת זהות עיניינים  אחח אחח :)