התמימות שאבדה בדרך

כל היום פילרטטנו כאילו חיכינו שמשהו יגיע,

נגיעות קלות פה ושם,

העיניים נפגשות והחיוך עולה.... החיוך הממזרי הזה שלך.

כשכולם עסוקים בשלהם,

כשכולם מעלים את הדברים על המכוניות,

מציק לי ואז בורח כדי שאני ארדוף אחריך חח,

והנה אני מוצאת עצמי רצה אחריך למקום שבו אין אף אחד,

אתה תופס אותי מצמיד אותי אליך...ועם העיניים הגדולות האלה שלך מסתכל עליי,

מנשק אותי, נישקה עם כח, עם להט התשוקה...

והנה צריך ללכת....עולים למכונית, כמובן שתתיישב לידי,

מניח את היד שלו על הרגל שלי עולה איתה לאט לאט ונעצר, כאילו נרתע.

הכח ממקודם הפך לרוך, הנשיקות הפכו עדינות ומהוססות.

הוא הלך לישון ואני ליד החלון מסתכלת לנוף של כביש 6.

הוא ירד מהמכונית ליד הבית שלו וככה זה נגמר.