כן כן אני יודעת ><

לא נורא... לא היה לי כ"כ מה להגיד...

החופש עבר נורא מהר, מתוך כל החודשיים וקצת שהיו לנו, שבועיים הייתי בבית חולים ועוד שבוע וחצי לא יצאתי מהבית, עד שנמאס לי להיות תקועה בבית והכרחתי את ההורים שלי לצאת במוצ"ש אחד לפיצרייהXD

למבטים אני כבר רגילה...

אבל ילדים עד גיל 4 זה הכי מוזר... יש כאלה שממש מפחדים ונרתעים מזה ויש כאלה שכאילו לא שמים לב שאני על כיסא גלגלים או עם קביים ומתקן ענק על הרגל שלי, הם פשוט מסתכלים על הפנים שלי ומחייכים אלי (:

הספקתי גם לצאת לטיילת בהרצליה עם אמא, ול2 סרטים עם חברים... גם מחר אני הולכת לסרט עם חברות (:

אני חייבת להגיד, בסינימה שיטי התייחסו אלי מצויין, הייזה קצת בעיה עם הנגישות לכיסא גלגלים אבל בסך הכל המבטים הנחמדים של העובדים, החיוכים והעזרה היו מצויינים.

ברב חן בקניון שבעת הכוכים היה על הפנים. הנגישות אומנם הייתה מצויינת, באמת הכי טובה שיכולה להיות, אבל השירות? רעעעע!

הלכנו 5 ילדים לסרט, אני ישבתי בכיסא גלגלים, לידי רון, לידו ידיד ולידו עוד 2 חברות. קניתי עם 2 החברות פופקורן גדול, עכשיו רציתי לבקש מהם קרטון נוסף, קטן, שלא תהיה לי בעיה לקחת פופקורן, אבל לא. מה פתאום, "זה ספור."

עכשיו תבינו, בסינימה סיטי הם נתנו בכיף!

זה הרטיח אותי כ"כ! היה שם איזה מבוגר שראה את הסיטואציה והתעצבן יותר ממני, הלך לקרוא למנהל וזהXD

המנהל אמר שאם הם יתנו לי קרטון קטן, העובדים יצטרכו לעבוד שעה נוספת, את הקשר? אני ממש לא רואה.

לא חשוב, הוא בסוף מצא אחלה פיתרון. הוא הביא לי שקית זבל לאכול ממנה את הפופקורן. שקית זבל.

טוב... מה אני יעשה? יפסיד את הסרט?

בסוף ברור שלא אכלתי פופקורן, לא רציתי להרגיש כמו כלב.

בתחילת הסרט נשענתי על רונצ'יק והתחלתי לבכות בשקט... זה היה טוב, כי אף אחד לא ראה או שמע, רק רונצ'יק, אז הוא חיבק אותי חזק עד שנרגעתי...

אחח כמה שהוא מדהים!

ד"א, אנחנו קצת יותר מ9 חודשים ביחד D:

אני רואה שאני צריכה לחדש את הרשימות, וגם בא לי עיצוב חדש... מישהו מתנדב?

שבוע טוב לכולם!

אחת אופטימית (: