סיפורי טוקיו הוטל, ממבט ממש אחר=]
סיפורים שלי, שלכם, וככלל-כל סיפור ט"ה שמישהו רוצה לפרסם=] |
| 6/2009
אפילוג=]] פרק אחרון למטה.. סורי שלא הודעתי!
אפילוגגגג: יאיי יאיי יאיי!!!!~!!!!
~מנקודת מבטו של טום~
ג'יימי, רייצ'ל ביל ואני, עברנו את הקיץ המדהים ביותר בחיינו.
אבל עכשיו אני אתמקד בעיקר בי ובג'יימי, שכפי שאתם בוודאי זוכרים, התחתנו.
את עברנו יחד את הקיץ המושלם ביותר.. הייתה בו יותר אהבה ממה שאנשים עוברים בתקופת חיים שלמה.
ואז.. ואז היא הלכה. יחד עם הלב שלי, ועם האמון הרב שלה.
עברו ארבע שנים.. אבל המראה של ג'יימי הולכת לקראתי.. מנשקת אותי.. בוכה על כתפי.. ישאר איתי לעד.
"שלום טום, היכנס." ג'וזף פתח לי את הדלת.
שנינו ניגשנו לסלון, אני התישבתי על הספה והוא על הכיסא שממולה.
"מה חדש, טום?"שאל אותי ג'וזף
"טוב, אז ככה- התקבלתי לבית הספר לרפואה." אמרתי לו.
"אני גאה בך על זה, אמך כבר סיפרה לי. אני בטוח שג'יימי הייתה גאה בך על זה גם כן."
"תקשיב.." אמרתי, והוצאתי ספרון קטן מתיק הגב שלי.
"אני רוצה שתקבל את זה." אמרתי, מושיט לו את הספרון הקטן.
"אוי.. טום.. תודה רבה.. אוי לי.." אמר לאחר שפתח את הספר.(ספר הציטוטים של ג'יימי..)
"אני מצטער שהיא לעולם לא קיבלה את הנס שלה."
"היא כן." הרמתי את ראשי למשמע המילים. "הנס היה אתה."
ג'יימי הצילה את חיי. מי יודע לאן הייתי מגיע בלעדיה? ממשיך להיות אותו הפושטק? כנראה..
היא לימדה אותי הכל. על חיים, תקווה, ועל דרך ארוכה.
אני תמיד אתגעגע אליה,
לא משנה מה יקרה.
אבל אהבתנו היא כמו הרוח.
אני לא יכול לראות אותה, אבל אני יכול תמיד להרגיש אותה.
הסוףףף!
3>>> קרנוצצ'
חבל שיצא קצר,,
כנראה שלא יהיה סיפור חדש..
סורי..
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: