לא הייתם רוצים לפעמים לתת צעקה: דייייייייייייייי ושלפתע הכל יתרחש בדיוק כפי שאתם רוצים שיתרחש? שהעולם יעמוד דום לקריאה שלכם וישתנה?
אז אני צועקת את הקריאה הזאת לעיתים מאוד קרובות. אך אצלי הקריאה היא חרישית. רק מי שבאמת, אבל באמת מכיר אותי יכול לגלות מתי היא קיימת.
בגלל שאני צועקת בפנים אני נהיית כמו הר געש שיכול להתפוצץ כל רגע, ודפיקות הלב נהפכות מואצות יותר ויותר ואם מישהו ידרוך על האדמה שקרובה להר הגעש הוא יכוסה בלבה רותחת.
מצאתי פיתרון!
לימד אותי המורה שלי ליוגה איך לנשום בצורה שתגרום לי לרוגע נפשי.
בפעם הראשונה כשניסיתי את הסידרת נשימות הזאת אחרי ריב עם החבר זה הרגיע אותי וגרם לי לחשוב בהיגיון.
בפעם השנייה כשחשבתי שעולמתי חרב עלי ביצעתי את הנשימות וזה באמת עזר, רק שאחרי רבע שעה הלבה שוב החלה לבעבע.
בפעם השלישית הייתי כל כך בלחץ שהתחלתי את סדרת הנשימות כל פעם מחדש כיוון שלא הייתי שלווה מספיק כדי לעשות את זה.
והיום בכלל אין לי כח לעשות את זה, בא לי רק להתעצבן! בא לי לשפוך את הלבה שבי לכל עבר.
אז אולי בעצם אין לזה פיתרון.
יש שאומרים לי שאם אני יפסיק להתבשל מבפנים ואני אתחיל לפרוק זה יגרום לי לשחרור.
לפרוק? מה זה אומר לפרוק? לבכות? אבל עם הכמות דמעות הזאת שאני שופכת כל יום בסוף כבר לא ישארו לי דמעות. אולי לצעוק? אבל עם כל הצעקות שאני צורחת בשיעורי משחק בסוף כבר לא ישאר לי קול.
אז איך פורקים?
בסקס? למה לא בעצם?
תמיד אומרים שאורגזמה היא סוג של פורקן.