נוני מתחת לקליפה

לא הייתם רוצים לפעמים לתת צעקה: דייייייייייייייי ושלפתע הכל יתרחש בדיוק כפי שאתם רוצים שיתרחש? שהעולם יעמוד דום לקריאה שלכם וישתנה?

אז אני צועקת את הקריאה הזאת לעיתים מאוד קרובות. אך אצלי הקריאה היא חרישית. רק מי שבאמת, אבל באמת מכיר אותי יכול לגלות מתי היא קיימת.

בגלל שאני צועקת בפנים אני נהיית כמו הר געש שיכול להתפוצץ כל רגע, ודפיקות הלב נהפכות מואצות יותר ויותר ואם מישהו ידרוך על האדמה שקרובה להר הגעש הוא יכוסה בלבה רותחת.

מצאתי פיתרון!

לימד אותי המורה שלי ליוגה איך לנשום בצורה שתגרום לי לרוגע נפשי.

בפעם הראשונה כשניסיתי את הסידרת נשימות הזאת אחרי ריב עם החבר זה הרגיע אותי וגרם לי לחשוב בהיגיון.

בפעם השנייה כשחשבתי שעולמתי חרב עלי ביצעתי את הנשימות וזה באמת עזר, רק שאחרי רבע שעה  הלבה שוב החלה לבעבע.

בפעם השלישית הייתי כל כך בלחץ שהתחלתי את סדרת הנשימות כל פעם מחדש כיוון שלא הייתי שלווה מספיק כדי לעשות את זה.

והיום בכלל אין לי כח לעשות את זה, בא לי רק להתעצבן! בא לי לשפוך את הלבה שבי לכל עבר.

אז אולי בעצם אין לזה פיתרון.

יש שאומרים לי שאם אני יפסיק להתבשל מבפנים ואני אתחיל לפרוק זה יגרום לי לשחרור.

לפרוק? מה זה אומר לפרוק? לבכות? אבל עם הכמות דמעות הזאת שאני שופכת כל יום בסוף כבר לא ישארו לי דמעות. אולי לצעוק? אבל עם כל הצעקות שאני צורחת בשיעורי משחק בסוף כבר לא ישאר לי קול.

אז איך פורקים?

בסקס? למה לא בעצם?

קנאה = הרס

בשביל מה אנחנו זקוקים לרגש הכה מיותר הזה?

כפי שויקיפדיה מגדירים:

"בהקשר של יחסים בין בני זוג, קנאה היא חשד בבגידה, שמתעורר במקרה שבו בן הזוג מביע סימני חיבה כלפי זרים."

אך מה קורה כאשר קנאה מתפתחת  אצל צד אחד למרות שהצד השני נאמן ולא בוגד או מביע חיבה כלפי צד ג' ??

הפכתי להיות שק חבטות.

הצטלמתי עם 4 חברים מהכיתה ואחד מהם שם עלי יד!

אסון!

מישהו לקח אותי טרמפ הביתה ב7 בערב (כבר היה חשוך)!

חרב העולם!

בחור שהוא לא מכיר נישק אותי על הלחי!

אני שרמוטה בוגדנית!

את הבן זוג הנוכחי, אהבת חיי, הכרתי לפני כשנתיים. מהרגע שבו הכרנו ידענו שאני והוא זה לנצח. זה היה ברור לשנינו – היה מתח באויר והאינטואיציה שלנו אמרה שנמצאה האבדה ואנחנו יכולים להפסיק לחפש. אנשים שנים מייחלים שיקרה להם הדבר הקסום הזה. ולנו זה קרה.