נוני מתחת לקליפה

לכל אחד מאיתנו יש זיכרון מילדותו של השיר הראשון אותו למד.

היום בשיעור, עשו לנו מסע חזרה אל הילדות. משיכורים במסיבת טרנס מטורפת במרתף, עברנו לחרישות המעיקות לבגרות במתמטיקה, משם עברנו לאהבה הראשונה שדפקה לנו על הלב, לתקופת מלכת וחנון הכיתה הבלתי מעורערים, לגן החובה ומשם - לשיר הראשון!

קצת היה לי קשה לחזור ללחץ של הבגרויות ודפיקות לב האלה שכל פעם שדודו היה בא לדבר איתי ובמקום לענות לו הייתי נעשית אדומה ובורחת, אבל לחזור להיות מלכת הכיתה מספר 2 היה דווקא דיי מרענן.

הייתי במין סוג של היפנוזה לדעתי, כשכל בני הכיתה שוכבים כעוברים על הריצפה ורק אני לפתע קמתי ממקומי והתחלתי לנעוץ אצבע בשני בני כיתתי האחד אחרי השני, לפי השיר "אן דן דינו.."