blah, whatever, blah, blah, blah

*פריקה- אינלכם מה לקרוא את זה.. זה לא מעניין..*

אני חושבת שאני רוצה לפרוש מהחוגים שלי, לא משנה כמה אני אוהבת לרקוד וכמה שאני נהנית מזה אני כבר לא נהנית בחוגים האלה וחוצמזה אני גם די לבד שם, בקלאסי זה לונורא גם ככה אין זמן לדבר.. אבל בג'אז הבנות שהיו איתי עברו לשיעור עם הגדולות ובגלל שהחסרתי המון שיעורים אז אני לא יכולה לעבור איתם, לא שזה מפריע לי- אני חושבת שזה טוב בשבילן שהן מתקדמות אבל קצת מפריע לי להשאר לבד.. כי באתי לחוג הזה בעיקר בשבילן.. וגם עם כל שאר הבנות ששם אני לא בקשר. שלא נדבר על זה שאין לי גוף של רקדנית ומביך אותי לעמוד שם עם הבגדים הצמודים האלה, וגם אני לא רוקדת ממש טוב.

מהחברות מהכיתה אני בכלל מתרחקת עם חצי מהם אני כבר כמעט ולא בקשר.. והחצי השני מתרחקות ממני..

שרלוט די לא שמה עליי היום וזה היה מורגש בצורה קצת מעליבה [לפחות ככה הרגשתי] ובכלל בזמן האחרון היא יותר עם האנשים מהדשא, זה לא מפריע לי הם החברים שלה, אבל אנחנו כבר ממש לא בקשר..

יש אולי 2 אנשים בשכבה הזאתי שאכפת להם ממני [רוב אלה שאכפת לי מהם- לא שמים עליי, ואני לא מדברת על אנשים שאף פעם לא הייתי איתם בקשר אלא על אנשים שפעם היינו חברים הכי טובים]

המסגרת היחידה שאני באמת נהנית בה ושיש לי שם חברות ממש טובות זה המחוננים..

וגם בצופים כי אני אוהבת את המדריכות שלי, אבל בצופים זה תלוי בקשר שלי עם האנשים בגדוד, אחרת מה זה שווה??

גם אחת הסיבות שלא הגעתי המון זמן לחוגים שלי- צופים+ריקוד בצור משה.. היא שלא היה לי חשק לראות את האנשים שנמצאים שם..

ואני גם חושבת שזו אחת הסיבות לזה שיש לי כאבי ראש והמון סחרחורות, תמיד שיש לי בעיות עם עצמי או עם אנשים אחרים אז זה משפיע עליי פיזית..

לפחות עם ההורים שלי אני בקשר מעולה.. אם זה לא היה ככה כבר הייתי מתאבדת..

ד"א- כל מי ששאל מה זה בל"ל- בל"ל זה - בא לי למות.. לא אמרתי לכם כדי שלא תשאלו למה..

מה שכתוב פה זה אולי רבע מהדברים שגורמים לי להיות ככה.. אבל את שאר הדברים אני מעדיפה לשמור לעצמי, יותר מדי אנשים שאני מכירה קוראים פה..

אל תגיבו, לא צריך.. זה פוסט בשבילי

אני לא מצליחה לחסום הוספת תגובות אבל אל תגיבו..