שלום..
אני יודעת שנעלמתי,פשוט אין לי כוח לשטות הזאת...
הנה כל הפרקים שכתבתי:
לי הסתובבה,היא ראתה את דאגי מאחוריה.
"אמ... היי" אמרה לי.
"הוא שמע את זה?!" חשבה לעצמה .
"איך אני מאושר,את לא מבינה עד כמה..." אמר
"גם אני.." שיקרה לי "מה הסיבה שלך?"
"שתי סיבות:
1. טום הזה,התקשר אליי היום עשיתי כבר את האודישן כי לא הסתדר לו מחר ונראה שהם התרשמו ממני.
2.היום חזרתי לאקסית שלי! פעם היינו חברים והיא הייתה צריכה לעבור אז נפרדנו ועכשיו חזרנו..." ענה
"אה,מזל טוב" עניתי חסרת מצב רוח והמשכנו לרכוב.
"הסיבה שלך?" התעניין דאגי
לי סיפרה לו את הסיפור
"בתחילת השנה עברתי לפה,לא התחברתי כל-כך. חשבו שאני....
פריקית שאין לה חיים. התאהבתי באיזה מישהו מכיתה ח' [קראו לו מקס],באותו הזמן היתה לו חברה....
קראו לה מישל. יש לה שיער חום,עיניים בצבע כחול בהיר והיא גבוהה.."
"מישל..." מילמל דאגי
"פרחה" מילמלה לי והמשיכה לספר את סיפורה:
"לאט,לאט דניאל הבין מי אני והתחיל להתאהב בי"
"איך אפשר שלא" חשב דאגי
"הוא נפרד ממישל והיינו חברים. אחרי חודשיים תפסתי אותו מנשק עם מישל" היא סיפרה
"מה עשית?" התעניין דאגי
"מה יכולתי לעשות? זרקתי אותו.
הוא ניסה להסביר לי אבל כל הזמן דחיתי אותו. והיום,שבוע אחרי הסכמתי לשמוע.
הוא אמר לי שאחרי שהוא נפרד ממישל היא הכריחה אותו לנשק אותה ואם הוא לא יעשה זאת היא תספר לי
שבתחילת השנה הוא אמר שאני ניראת פריקית חסרת חיים"
"אין סיכוי...." דאגי היה מופתע
"זה מה שהוא אמר...." אמרה לי
"מישל לא כזאת וחוץ מזה היא אמרה לי משהו שד... דניאל... נראה לי נישק אותה" דאגי הגן על מישל
"אבל אתה לא מבין זאת מישל היא כזאת" לי התנגדה
"היא לא!" דאגי החל להתעצבן
"אבל.."
"אני מכיר אותה יותר ממה שאת מכירה,טרחת בכלל להכיר אותה שאת אומרת דבר כזה?!"
"לא,אני אולי לא מספיק מכירה אותה טוב אבל אני מכירה מספיק טוב את דניאל!"
"כנראה לא מספיק" דאגי נסע אחורה
לי התיישבה על ספסל,היא הייתה שבורה.
"אולי הוא צודק?" חשבה "אבל... מקס הוא לא...
מקס לא כזה... אני יודעת את זה...."
לי החליטה,היא הולכת לבדוק זאת. עכשיו.
לי תמיד הייתה ילדה כזאת,סקרנית-סקרנית מאוד למרות שידעה ש'החתול מת מסקרנות'.
לי נסעה לביתו של מקס,היא נכנסה ללובי,עלתה במעלית. היא עמדה מול הדלת,היא צילצלה בפעמון.
"מישהו צריך לבוא?" שאלה מישל את מקס
"לא נראה לי" אמר "לפחות לא בישבילי"
הוא פתח את דלת חדרו בשביל להציץ הוא ראה את לי.
"שיט!" הוא סגר במהירות את הדלת.
"מה קרה?" שאלה מישל במתח.
"לי פה!" אמר
"אולי תפרד ממנה וזהו,כמו שהבטחתי לי לפני.... חודש?!"
"ברגע שאת תיפרדי מדוגי!"
"קוראים לו דאגי מפגר!" כעסה מישל.
"תתחבאי בארון!" ציווה עליה מקס
"בארון?!" התנגדה מישל
"או-קיי אז זה בטח לא יפריע לך שאני יספר לדוגי את הסוד הקטן שלנו." מקס התחכם
"רק שתידע! זאת הפעם האחרונה" כעסה מישל
"אל תדאגי יפה שלי" הרגיע אותה מקס
"מקס..." נשמע קול מחוץ לדלת ודפיקה
"תיכנסי מהר!" הוא לחש.
מישל הייתה בתוך הארון,מקס סגר את דלת הארון.
"מאמי?" שאל ופתח את הדלת.
"תקשיב...." אמרה וחיבקה אותו "איזה ידיד שלי" לי מחתה את הדמעה שירדה
"מה קרה?" מקס שאל
"כלום,לא משנה...
תאמר לי עכשיו את האמת,מה... מה קרה עם מישל?"
"אז הידיד שלך הכניס לך לראש ששיקרתי לך"
"לא... כאילו..." התלבטה לי
"לא!" שיקרה לבסוף.
"אבל.."
"אל תשנה נושא!" כעסה לי "תספר לי עכשיו את האמת!"
"טוב.... למה את כל כך תוקפנית" גיחך "אני אמרתי לך את האמת"
לי שתקה
"את לא מאמינה לי?!" שאל מקס וחיבק אותה
"אני... אני מאמינה לך..." היא אמרה טיפה מגמגמת וחיבקה אותו בחזרה.
הוא נישק אותה והם התנשקו כמה דקות
"אני אוהב אותך יפה שלי" אמר לבסוף
"גמאני מאמי" היא אמרה נשקה לו בלחי
היא התיישבה לו על המיטה.
"תקשיבי יש לי מבחן מחר ואני צריך ללמוד" מקס ניסה 'לנפנף' אותה בלי שתרגיש בכך
"ביי" לי אמרה ויצאה.
"עזרה!" מישל קראה לעזרה,מקס עזר לה.
"מה אתה דפוק מה אתה מנשק אותה לפניי!" מישל אמרה עצבנית ונהייתה אדומה.
"אל תדאגי לא שחכתי אותך" הוא אמר ונישק אותה "חוץ מזה,את יודעת אותך אני אוהב יותר. יותר מכל דבר בעולם.
לי יצאה מביתו לא יודעת עם זה בסדר. אבל אחרי הכול מהגורל אי אפשר לברוח... היא התחילה לנסוע עם הסקייט ואז התנגשה במישהו. היא הייתה מעליו וזה היה מצב....
מביך. הבחור בו לי התנגשה הזיז את הפוני הצידה. לפתע לי הבחינה שזה דאגי. לי מיהרה או יותר נכון-ניסיתה לקום אבל הסקטים הסתבכו. הוא התחיל להיות אדום.
"לי..." הוא גימגם בקול צרוד וחנוק.
היא לא הבינה מה קרה לפתע היא ראתה את הרגל שלה היא הייתה ב... מקום הרגיש של המין הזכר.
"אני ממש מצטערת! סליחה,סליחה,סליחה!" היא אמרה וחייכה חיוך מובך.
היא קמה והושיטה לו את היד בשביל לעזור לו לקום.
"זה בסדר" הוא אמר,העביר את ידו על שערו וקם.
היא התהפנטה מענייו הכחולות היא הרגישה שהיא טובעת באוקינוס. היא נבהלה כאשר הוא התחיל להתקרב אליה.
"יש לך משהו ליד הפה שלך"הוא אמר ונגע בשפתה העליונה הוא זרק את מה שהוריד משפתה לצד.
"תודה "
"אז מלא זמן שלא נפגשנו. גילית שהחבר שלך דביל ומישל הייתה קורבן?!" הוא אמר וחייך חיוך ניצחון.
היא גלגלה עיינים ואמרה:
"לא,תראה החבר שלי הוא הדבר היחיד שכנה ממה שקורה פה!,תבדוק עם מישל כי לדעתי היא קורבן כמו שאני גבר בן 50 " היא אמרה והחלה ללכת לביתה
"אולי" הוא אמר וחייך חיוך קטן אבל היא לא שמעה כי היא כבר לא הייתה שם.
היא נכנסה הביתה הורידה את בגדיה ונכנסה למקלחת. כמובן,שכמו תמיד המים היו קפואים.
"א-מא" היא צעקה מהמקלחת.
"אני לא שומעת. מה אמרת?" אמה אמרה לה מהסלון.
"המים שוב!!" היא אמרה ואז נקטעה מאימה "אני לא שומעת שימי מגבת ובואי לסלון".
לי שמה מגבת והסתכלתי במראה איזה מוזר בדיוק היום השיער שלה הסתדר,היא סידרה אותו טיפה ויצאה.
היא התחילה ללכת ופתאום קלטה בסלון איזה 10 איש יושבים ומסתכלים אליה.
היא הצליחה לזהות כמה אנשים-גיימס,אחותו,ההורים שלהם,ביל וג'וש. ו... בדלת,את דאגי.
"אמ..." גימגמה לי "הסתדרתי".
לי רצה לחדרה.
"בוא שב..." הזמינה אותו אימה של לי.
דאגי התיישב באי נוחות ליד ג'יימס.
כמה דקות לאחר מכן לי נכנסה [לבושה].
היא סימנה לדאגי לבוא,דאגי קם והלך אליה.
היא הובילה אותו לחדרה.
"מה אתה עושה פה?!" שאלה לי מופתעת.
"הצמיד שלך,הפלת אותו..." דאגי הסביר את עצמו "אז באתי להביא לך אותו"
"תודה..." ענתה
הם התיישבו על מיטתה של לי.
"מי אלה האנשים האלה?" שאל דאגי
"משפחה..." השיבה לי.
"אה..." אמר דאגי
רון נכנס לחדר וקפץ על לי.
"רוני!" אמרה לי והחלה לדגדג את רון.
"אה!" הוא צעק והתחיל לדגדג את לי גם.
דאגי הביט בהם משתעשעים,הצתרף לבלגן. הוא החל לדגדג את לי.
"לא דאגי!" צחקה לי.
מבלי ששמו לב רון יצא כבר ממזמן.
"אני שמח שיש לי מישהי כמוך" חייך דאגי.
לי כבר נשכבה על המיטה ודאגי עדייו ישב.
הוא התקרב אליה בזהירות. היא לא ציפתה לזה,היא אינה ידעה שזה הולך לקרות.
בין רגע עלה לה רעיון. היא החלה לדגדג אותו. דאגי הביט בה מבולבל וזרם.
"הוא ניסה לנשק אותי?!" חשבה לי "או שאני מדמיינת"
"אז לבת דודה הקטנה שלי יש חבר" אמר ג'יימס ונשען על משקוף בפתח הדלת.
דאגי הסמיק.
"לא אנחנו רק... ידידים" אמרה לי
"רוצים לשתות משהו?" היא ניסתה להעביר נושא.
"קולה" ענה ג'יימס במיידיות והתיישב ליד דאגי.
"ואתה דאגי?" שאלה לי
"כלום,תודה" השיב דאגי
לי יצאה מהחדר.
"אני ג'יימס בורן" אמר ג'יימס
"דאגי פיונטר" אמר דאגי
"אז... מה הולך עם לי?" ג'יימס הרים גבה
"לא הולך כלום" מילמל דאגי
"ראיתי ניסיון לנשיקה" הכביד עליו
דאגי בלע רוק והתבונן על הריצפה.
"אתה אוהב אותה אה?"ג'יימס ניסה להוציא ממנו מידע אך ללא הצלחה.
לי ניכנסה לחדר והגישה לג'יימס את הקולה.
"נראה לי שאני אלך" דאגי קם לעבר לי.
"אני אחזור לסלון" אמר ג'יימס וחזר לסלון.
"תישאר!" התחננה לי בפני דאגי.
"אז בואי אליי את..." הציע דאגי.
"רעיון טוב" ציינה לי והחלה לנעול את נעליה.
כשהיא סיימה הם החלו ללכת לסלון.
"אמא אני הולכת לדאגי" לי פתחה את הדלת בידיעה שהיא לא תתנגד.
"מאמי,לא אמרת שלום" למרבה ההפתעה של לי,אמה דווקא התנגדה.
"שלום" אמרה לי ויצאה במהירות מבלי שאמה הצליחה להשכיל מילה מהפה.
דאגי גיחך.
"יש לך מישהו בבית?" שאלה לי
"נראה לי שרק אחותי" אמר והוציא מפתח.
הוא סובב את המפתח,ופתח את הדלת.
לי הביטה על הסלון ובמהרה חזרה אחורה.
דאגי ישר תפס אותה ביד.
"נו אל תעשי הצגות.. אני רק רוצה שתהיהי שם איתי,לא יהיה לך טוב פשוט תלכי" התחנן דאגי.
לי חשבה שניה ונכנסה איתו.
"מישל" הוא נכנס עם לי וחיבק את מישל שישבה ליד אחותו של דאגי.
"תכירו זאת לי,חברה טובה שלי... לי תכירי זאת אמא שלי וזאת אחותי." דאגי הצביע על אמו ואחותו.
לי הביטה במישל במבט זועם וכך גם מישל.
שלושתם הלכו לחדרו של דאגי.
לי היתיישבה בפינת מיטתו ומישל בצד השני.
"נו מה? עכשיו תעשו לי הצגות בגלל מקס הדביל הזה?" נאנח דאגי.
"שתוק!" מילמלה לי.
גם מישל רצתה לומר כך אבל אם כן היה עולה קצת חשד.
"טוב... שתקתי" גיחך דאגי והתיישב כיסא נוח שהיה בחדרו.
"בוא נעשה פשרה" ניסה דאגי לסדר את העיניינים "לי,ספרי את הסיפור מהצד שלך".
לי גילגלה עיניים,העיניין הזה נראה לה סתם מפגר...
היא הייתה בטוחה במאה אחוז שדניאל אמיתי וכנה איתה.
היא החלה לספר באופן מזלזל:
"השנה,אני עברתי לפה.
התאהבתי באיזה מישהו נחמד שבתחלה לא שם עליי,מישל הייתה חברה שלו.
מסתבר שהוא אמר בתחילת השנה שאני נראת פריקית חסרת חיים.
לאט לאט הוא החל לאהוב אותי ונפרד ממישל.
היינו חברים,היינו חברים חודשיים...
אהבתי אותו יותר מכל דבר אחר שקיים.
יום אחד,באתי לביתו וראיתי אותו מנשק את מישל.
היום,שבוע לאחר הבגידה,הוא בא לבייתי וסיפר שמישל אמרה לו שלנשק אותה,
לאחר שהתנגד אמרה לו שאם הוא לא ינשק אותה היא תספר לי שהוא קרה לי פריקית חסרת חיים...
הוא נישק אותה..."
מישל פתחה את עינייה.
דאגי הביט בה מבולבל.
"מ.... מה?
זה מה שהמפגר הזה אמר לך?" פתחה מישל את עינייה.
"תקשיבו לסיפור האמיתי...
אני ומקס חברים...
אממ...
היינו חברים שנתיים ולא חודשיים,
בתחילת השנה הגיע לכיתה פריקית חסרת חיים.
מההתחלה ראיתי שמקס אוהב אותה וכל הזמן דיבר עליה ולא אמר עליה שום דבר רע,
שבוע עברתי על זה בשתיקה,שבועיים עברתי על זה בשתיקה,3 שבועות עברתי על זה בשתיקה
אבל בשבוע הרביעי,עמדתי להתפוצץ!
נפרדתי ממנו. הוא ביקש סליחה,התחנן שנחזור. גרמתי לכך שהוא יבטיח שלא ידבר
עליה יותר. הייתי מרוצה,שמחתי...
חודשיים לאחר מכן,הלכתי לביתו והתנשקנו.
פתאום לי נכנסה לחדר,הייתי מבולבלת...
לא הבנתי מה היא עושה שם. היא יצאה מהחדר בוכה ומקס אחריה.
אחרי שעמדתי כמו מפגרת כמה דקות הבנתי שהוא היה איתי ועם לי באותו הזמן".
דאגי הביט בשתיהם בסיפוק.
"הבנתי את הבעיה...." אמר דאגי בפרצוף מחייך.
"לי יוצאת שקרן מניאק ומישל יצאה עם שקרן מניאק".
"דאגי אם אתה לא-" קטע דאגי את לי:
"שתקתי".
"איפה השירותים?" קמה מישל.
"סוף המסדרוך שמאלה" השיב דאגי.
מישל הלכה לשירותים אבל לא לעשות את 'צרכיה' אלא בשביל לסגור חשבון עם מקס.
מישל הגיעה לשירותים,היא נכנסה לתא ונעלה את הדלת.
"מאמי?" שאל מקס.
" 'מאמי'?! אתה קורה לי 'מאמי?' ?!"
"נו... מה עכשיו?
המפגרת הזאת אמרה לך משהו?!
את מקנאה בפסיכית הזאת?!
את יודעת שביננו זה אמיתי,איתה זה כלום..." נאנח מקס.
"אה באמת?!
איתה זה כלום?!
אם זה כלום איתה,למה את לא נפרד ממנה?!" מישל עדיין לא נרגעה.
"כי,כל פעם כשאני בא לומר לה.. היא...
רגע!
אז למה את לא נפרדת מדוגי?!" מקס גרם לה לשתוק כמה שניות.
"אבל.." אמרה וחשבה מישל.
"שום אבל" מקס החל לכעוס.
"אתה יודע מה?!
סבבה,אתה נפרד ממנה היום וגם אני ייפרד מדאגי היום,אפילו עכשיו" מישל הציעה
"אבל לפני שאתה עונה,אתה מפגר?!
אמרת לה שאני אמרתי את השטות הזאת ואיימתי עליך שאם לא תספר אני יאמר לה שאתה
אמרת שהיא נראת כמו עוד פריקית חסרת חיים?!
אתה יודע מה אמרתי להגנתי?!
סיפרתי לה את האמת! סיפרתי לה את האמת עד הקטע ש...
עד הקטע שאני איתך בידיעה שאתה איתה.
מפה את צריך להסתדר לבד כי גם הפללתי אותך בסיפור הזה,
כמו שאתה עשיתה לי!"
"אל תדאגי,היא מאמינה לכל מילה שיוצאת לי מהפה וחוץ מזה כבר לא מעניין אותי אם היא תדע או לא!
היום אני נפרד ממנה...
ובקשר להצעה.... אני מסכים." הסכים מקס להצעתה של מישל.
"ביי..." אמרה מישל וניתקה את הפאלפון במבט מתחרט.
היא אוהבת את דאגי.
-באותו הזמן בחדרו של דאגי-
"דאגי,אני אומרת לך היא משקרת" ניסתה לשכנע לי את דאגי.
דאגי עבר לליד לי.
דאגי לא הוסיף דבר.
הוא קירב את הראש שלו באיטיות,הראשים שלהם היו ממש התקרבו.
הם הביטו אחד בשני,קירבו את שפתיהם.
הפעם לי הייתה מוכנה ולא רצתה לוותר על ההזדמנות.
מישל פתחה את הדלת ובדיוק דאגי סובב את הראש שלו.
"אממ.... אני הסברתי שאת לא....
שאת לא משקרת וש...
מקס לא סיפר לה את האמת" דאגי גימגם.
לי הינהנה.
"דאגי.. בוא שניה לצד" אמרה מישל.
דאגי קם בבילבול,הוא לא הבין מה היא רוצה. הם הלכו לצד.
לי ידעה מה מישל תאמר לו,הרי זה ברור.
-בצד-
"דאגי תקשיב,אני יעשה את זה מהר כי אני חייבת לרוץ..." אמרה מישל במרץ.
"מה קרה?" שאל דאגי במהרה.
היא הסתכלה בעיניו. היא נזכרה בילדות שלהם ביחד.
היא דמיינה אותם מתנדנדים על הנדנדה הישנה.
בדיוק כמו פעם. היא הרגישה שכל העבר שלה עבר לפניה וזה גרם לצביטה קטנה בלב.
היא הרגישה כאב ושהיא לא מוכנה לוותר עליו שוב.
"אני... אתה.... זה...
אתה יודע שאני ולי אויבות לא קטנות" גימגמה.
"מישל עזבי אותה...
תני לה לחשוב איך שהיא רוצה...
תני לה להרגיש שמקס סיפר את האמת... שתישאר אדישה...
אני יודע,הוא לא,הוא בגד בה ובמקומה לא הייתי סולח לו אף פעם...
לא הייתי מדבר איתו,הייתי מנסה להשכיח אותו מהחיים שלי...
הייתי...
הייתי מתחיל אפילו לשנוא אותו!" דאגי שבר אותה,אם הוא יגלה...
"דאגי....
אני צריכה לספר לך את האמת....
אחרי מה שסיפרתי שם....
אחרי כל זה....
הוא התחנן שנחזור....
וזה היה כשעוד לא עברת לפה...
אהבתי אותו עד השמיים ואפילו הרבה אחרי.
לא הסכמתי לוותר עליו כמו שוויתרתי עליך...
לא הייתי מוכנה לוותר בכזאת קלות.
חזרתי אליו בידיעה שהוא חזר ל-לי...
ו.... גם כשהיינו חברים" היא ידעה שהיא עושה טעות אבל היא הרגישה צורך בכך.
"מישל..." אמר דאגי בעוצמת קול ממש נמוכה ברמה של לחישה.
"דאגי.. אני..." מישל נגעה בכתפו הימינית של דאגי.
"עזבי אותי!" אמר בתקיפות "אני שעות ניסיתי להסביר ל-לי שמקס משקר לה ושאת חפה מפשע...".
"דאגי..." אמרה מישל. היא לא ידעה מה לומר. לא היה כלום להגנתה.
היא נשקה לו בלחי ויצאה.
דאגי נשאר קפוא כמה דקות הסתובב עם עיניים ואף ראתה לי כמה וכמה דמעות זולגות על לחייו.
"דאגי? מה קרה?!" נבהלה לי ורצה לחבק אותו.
הם התיישבו על המיטה.
"זו.... מישל...
אני חייב לך התנצלות...
מישל סיפרה לי משהו ש.... אני חושב שאת צריכה לדעת....
בהתחלה היא אמרה לי שאני... יודע שאתן אויבות לא קטנות.
ואז אמרתי לה שתעזוב אותך ושאת יכולה לחשוב איך שאת רוצה ושתישארי אדישה...
למרות שמקס לא מפסיק לשקר לך לרגע... וש... במקומך לא הייתי סולח לו,לא הייתי מדבר איתו ואפילו....
הייתי שונא אותו..." דאגי מחה דמעה והמשיך:
"ואז.... היא אמרה לי שהיא צריכה לומר לי את האמת או משהו כזה...
היא אמרה שמה שהיא סיפרה,ההמשך... היא סיפרה לי אותו,הוא התחנן בפניה שהם יחזרו להיות חברים,היא לא רצתה לוותר עליו בשום
פנים ואופן והיא הסכימה...
בידיעה שהוא איתך,ובזמן שהיא הייתה איתי... וזהו...."
לי פתחה את פיה.
היא לא האמינה למשמה אוזניה,לפחות לא רצתה להאמין.
"אני מצטערת שלא האמנתי לך" לי אמרה וחיבקה את דאגי חיבוק חזק.
"אני מצטער שלא הקשבתי לך שהיא אחת כזאתי" אמר.
"אתה... אוהב אותה?" שאלה לי.
"אני... חושב ש... כן" היסס דאגי.
"תסלח לה...
מקס זאת לא פעם ראשונה שהוא משקר לי אבל אני בטוחה שהיא מתחרטת על זה..." עודדה אותו לי.
"את חושבת?" שאל דאגי והשתחרר מ-לי.
"אני לא חושבת,אני בטוחה" חייכה לי חיוך מזוייף...
"תודה לי,גם בחלומות הכי יפים שלי לא חלמתי על ידידה כמוך"אמר דאגי.
לי הסמיקה וקמה.
"לך תגיד לה שאתה סולח לה" הושיטה לי לדאגי את היד כעזר לקום.
הם יצאו ביחד.
"תספר לי מחר מה קרה" לי חיבקה את דאגי.
הוא הינהן,השתחרר ממנה והחל לרוץ.
הוא ירד במדרגות,רץ במרץ לבית של מישל ופתח את הדלת שהיתה כבר פתוחה.
הוא הביט בהלם מוחלט על נקודה אחת בסלון.
הוא הביט באותה הנקודה,בהלם מוחלט ונאנח.
הוא ראה את מקס ומישל מתנשקים.
-15 דקות לפני זה-
מישל נכנסה מדוכאת ללובי ביתה.
היא עלתה במעלית.
היא חיפשה את המפתח מתחת לשטיח אבל להפתעתה הרבה היא לא מצאה אותו.
היא ניערה אותו.
"אמא שלי תהרוג אותי!" היא מילמלה ונשענה על המשקוף.
לפתע היא שמעה רעשים מהבית. היא חשבה שזה פורץ.
לאחר דקה שעמד בפתח הדלת אמא של מישל,אמא של לי [והאורחות שלהם,הבנים נשארו בבית חוץ מג'יימס] ולי נכנסו.
"דאגי?!" שאלה מישל.
"לירון?!" שאל מקס ושיחרר את מישל.
"מקס?!" שאלה לי באותו הזמן.
"מישל מה קורה פה?!" שאלה אמא של מישל.
"מישל?!"פתאום יצא ג'יימס מופתע.
"ג'יי?!" רצה מישל אליו.
זהו...
מקווה שנהנתם,ביי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
