קח לימונים והפוך אותם ללימונדה.

מחר זה ארבעה חודשים,

ארבעה חודשים מאז שהחיים שלי השתנו,

ארבעה חודשים מאז שהבנתי מה זה להתגעגע,

ארבעה חודשים מאז שהתחלתי לבכות מכל דבר קטן,

ארבעה חודשים מאז שאיבדתי את עצמי,

הארבעה חודשים הכי ארוכים מבחינה חוויתית וקצרים מבחינת זמן.

לפני ארבעה חודשים, התחלתי להבין שאני לא יכולה לשלוט בהכל,

שאני לא יכולה להחליט על הכל, התחלתי להתמודד..

להתמודד עם משהו שהיה מבחינתי סיוט.

משהו שלא רציתי שיקרה.

משהו שרציתי להשאירו כמשהו מטושטש מהילדות, מגיל 5.

משהו שנפל עלי בבום, מהשמיים..

אבל השתניתי, למדתי על עצמי, למדתי על העולם

הבנתי שהחיים זה לא תכנית כבקשתך.

כמה פעמים אמרתי שהיתי חוזרת אחורה בזמן,

אבל עם כמה שהמצב קשה ונראה בלתי אפשרי,

לא היתי חוזרת אחורה בזמן.

למדתי איך להתמודד ולראות את החלק הטוב

ולמרות שהוא היה חלק כל-כך קטן, הפכתי אותו לחלק כל-כך גדול.

כמה שנראה לא נורמלי להגיד עכשיו שטוב לי..

באמת למרות הכל, טוב לי

התבגרתי

התעייפתי

התלוננתי

בכיתי

התגברתי

התחזקתי.

ואני גאה בעצמי שאני שורדת

טוב לחזור.

נועם