הלואה לכולן D:
וואו איך שהתגעגעתי לכאן אין לכן מושג בכלל !
טוב אז הפרק יתעכב לו בכמה ימים ובינתיים חלק 1 של וואנשוט שיש לי :)
אז לוואנשוט קוראים אחרי המונסון , אני מקווה שתאהבו אותו ותגיבו לי אני רוצה לשמוע מכולכן !
_____________________________________________________________________________________
אחרי המונסון
"אני לא יכול יותר" חשב לעצמו הקאוליץ הצעיר די נמאס לי להיות לבד אפילו גיאורג מצא אהבה .
כך ישב לו ביל בחדרו וחשב כמה שעצוב לו וחייו רעים עד שטום נכנס לחדרו כרגיל בלי לדפוק וקטע את חוט המחשבה של אחיו הצעיר.
"כן טום אתה צריך משהו?" שאל ביל את אחיו וניסה לחייך חיוך שלא יסגיר את מחשבותיו.
"כן , תשטוף את הריצפה" ענה אחיו " זה תורך השבוע"
"אז..?" התרגז ביל "אני שטפתי אותה גם בשבוע שעבר" "אבל אני לא ביקשתי ממך" ענה לו אחיו בצחוק "נכון" ענה ביל "אבל הרצפה היתה מלוכלכת מהמסיבה הקטנה שלך ושל החברים שלך" אמר וחיכה לתגובה .
אחיו הבכור מצד שני רק הסתכל עליו והבין שמשהו לא בסדר ולכן התעניין ושאל "הכל בסדר אחי?"
"כן" ענה לו ביל ואמר בליבו נו כבר שהעלוקה הזה יצא מפה כבר, טום הבין שביל רוצה להיות לבד ולכן יצא מהחדר אך לא לפני שאמר "אל תשכח לשטוף את הריצפה, אני הלכתי אני אחזור עוד שעתיים" ויצא. ביל ישב בחדר וחשב לעצמו כמה טום יכול להיות אנוכי לפעמים, הוא המשיך לשבת בחדרו כחצי השעה והבין שהריצפה לא תשטף מעצמה ולכן קם ממיטתו ושטף אותה.
לאחר שסיים לנקות את הבית לקח את סקוטי וחיבק אותו חזק, נמאס לו להיות כ"כ בודד בלי מישהי שהוא יאהב ושהיא תחזיר לו אהבה.
כדי לצאת מהדיכאון הוא התלבש ויצא לטייל עם סקוטי.
"זהו ביל, זה הצ'אנס האחרון שלך ביום שתשמע את מונסון תלך אחרי המנגינה ותהיה עם הילדה ששומעת אותו , לא משנה בת כמה היא. אם אני צריך להתאהב ככה יהיה ואם אני צריך למות לבד – ככה יהיה." הוא חשב לעצמו
ביל לא מאמין גדול באלוהים אבל הפעם הוא העדיף להאמין הרי זו הברירה האחרונה שיש לו.
הוא הלך עם כלבו האהוב והמשיך לחשוב לעצמו, עד שהגיע לפארק הכלבים שסקוטי כ"כ אוהב.
ביל שחרר את סקוטי שישחק ובא להתיישב בספסל כרגיל אך ראה שהספסל נשרף ואז צחק לעצמו כשהוא נזכר שהוא, טום וחבריהם שרפו ספסל בדיוק כמו זה והמשטרה באה ותפסו רק אותו כי הוא לא הבין מה קורה סביבו.
הוא הלך והתיישב על הרצפה והשעין את גבו על הגדר שתחמה את גן השעשועים כדי שהכלבים שמשחקים שם לא יברחו לבעליהם.
סקוטי שיחק עם כלבים אחרים ועם עצמו וביל רק הסתכל עליו וחשב עד כמה החיים של סקוטי פשוטים – רק לאכול לשחק ולישון.
"יש לך הכל ביל , הכל !" חשב לעצמו ביל "אז למה אתה עושה את עצמך כ"כ אומלל ?"
"אנשים היו מוכנים לעשות הכל כדי להיות אתה או כמוך , בנות מוכנות לעשות הכל כדי להיות איתך אבל שום דבר לא טוב לך אה?"
Running through the monsoon beyond the world to the end of time where the rain won't hurt
ביל שמע את זה וישר הסתובב וראה 2 ילדות הולכות וצוחקות, הן ישבו בספסל בגינת הילדים שליד גינת הכלבים, ביל אף פעם לא הבין למה שמו אותן אחת ליד השניה כי אם הכלב בורח לבעליו הוא יכול לנשוך ילד. ביל המשיך להסתכל על שתי הילדות ולא ידע מה להחליט, אם מי מהן להתחיל לדבר ולבסוף רצה להתקרב לשמוע את שיחתן "סקוטי בוא" קרא לעבר הכלב והכלב בא לכיוון בעליו.
ביל החזיק את הרצועה של סקוטי והוביל אותו בשקט לכיוון הבנות.
"נו אדריאנה תפסיקי כבר!" אמרה אחת הילדות
"אני לא רוצה" ענתה הילדה השניה "את לא מבינה שאני אוהבת אותו ואני אחכה לו עד שיכיר אותי?!" ענתה הילדה השניה בעצבים.
"אבל מה כ"כ קשה לך להבין אדריאנה?" שאלה הילדה שוב "ביל קאוליץ הוא סתם גיי ובטח שהוא לא ישים על ילדה בת 17 שאין לה מה לתת לו" אדריאנה הסתכלה בחברתה ואמרה
"מתי תביני שלא הכל קשור בסקס ?! אה אמילי " הסתכלה אדריאנה לעבר חברתה והמשיכה "האהבה היא דבר שחזק יותר מהכל ואם יש לך את זה את לא צריכה יותר , הסקס הוא רק בונוס לאהבה! "
אמילי התחילה להגיד משהו אבל ביל התחיל להתרחק מהן ומנסה להבין את קטע השיחה שהוא שמע ברגע זה. וברגע שהבין הוא חזר במהירות על עקבותיו וקיווה שהילדה הזו עדיין שם.
"טוב אם את יודעת הכל !" אמרה אדריאנה
"אממ סליחה?" התקרב ביל אל שתי הבנות והחליט שהוא צריך לאלתר.
שתי הבנות הסתכלו אחת על השניה ועל ביל בשוק מוחלט.
"תגידו איפה יש פה טלפון ציבורי כי נדפק לי הפלאפון" "יופי ביל זה הדבר הכי טוב שהצלחת להמציא?!" חשב לעצמו ביל בלב
"אממ קח את שלי" אמרה אדריאנה בשקט.
יופי ביל עכשיו תיראה נצלן המשיך ביל לחשוב מחשבות לא מעודדות
"לא זה בסדר.." אמר ביל והמשיך "אולי תוכלי ללוות אותי לשם?" הוא שאל והסתכל על אדריאנה.
אדריאנה שהיתה עוד בהלם מזה שביל קאוליץ מדבר איתה רק הנהנה בראשה למטה ולמעלה מס' רב מידי של פעמים.
"אוקי , אז בואי" אמר ביל וחייך אליה.
אדריאנה קמה והשאירה את אמילי חברתה לבד. "גם כן סתומה" חשבה לעצמה אמילי והלכה לביתה.
"טוב אז אני ביל" אמר ביל לאדריאנה בדרך לתא הטלפון. "ואני אדריאנה" היא אמרה ונהייתה אדומה.
"ותכירי זה סקוטי" אמר לה ביל והחווה על כלבו האהוב.
"אוו הוא כ"כ חמוד" אמרה אדריאנה וליטפה את הכלב, הכלב קפץ על אדריאנה וליקק אותה, אדריאנה צחקה וביל רק הסתכל עליה שקוע.
"הכל בסדר?" שאלה אדריאנה את ביל לאחר שראתה את מבטו המזוגג
"כן בטח" הוא אמר והמשיך ללכת.
הם הלכו בשתיקה ובינתיים כבר החשיך בחוץ ונהיה קריר יותר ויותר.
"טוב הנה התא" אדריאנה אמרה וצביעה על תא טלפון
"תביא לי את סקוטי ואנחנו נחכה לך מחוץ לתא" היא אמרה והושיטה את ידה לקבלת רצועתו של סקוטי.
ביל נתן לה את הרצועה ונכנס לתא.
"אוקי למי אני אתקשר? יאללה לטום" הוא אמר לעצמו בלב
הוא הכניס את המטבעות לתוך החור המיועד להן והקיש את המספר של אחיו.
"הלו" ענה טום
"מה קורה טום?" הוא שאל "זה ביל" הוא הוסיף
"בסדר מהזה מאיפה אתה מתקשר?" אמר טום בבהלה, הוא חשב שביל מתכנן לעשות דברים
"תרגיע" אמר ביל לתאומו "אני אסביר לך הכל בבית"
"טוב אחי" אמר טום ששמח על כך שביל לא כועס עליו יותר
"אבל מה שכן טום" אמר ביל "אל תתקשר אלי לפלא"
"טוב..." אמר טום ולא הבין את אחיו אך העדיף לסמוך עליו
"יאללה בי אחשלו" אמר ביל
"בי אחותשלו" אמר טום וניתק לפני שתאומו יחזיר לו תשובה
"אתה כזה דביל" חשב ביל ויצא מהתא
"תודה רבה אדריאנה" אמר ביל וחייך אליה מכל הלב וזו הסמיקה וענתה "אין בעד מה" ולאחר מכן הושיטה לו את רצועתו של סקוטי.
"אני חייב לך טובה" אמר לה ביל
"לא אתה לא" היא ענתה לו
"בטח שכן !" הוא אמר ונתן בה מבט חמור "איפה את גרה? אני אלווה אותך הביתה"
"באמת ביל לא צריך" אמרה אדריאנה שהתביישה
"בטח שצריך, נו איפה את גרה?" הוא שאל
"ברחוב _______" היא אמרה ובתוך תוכה היא התרגשה כ"כ
הם הלכו ודיברו וצחקו.
אדריאנה סיפרה לו על עצמה והוא סיפר לה על עצמו.
ולאחר 15 דקות הם הגיעו לביתה של אדריאנה.
"טוב אז תודה" אמרה אדריאנה
"נהניתי מאוד, מזמן לא יצא לי להכיר אנשים חדשים" ענה לה ביל בחיוך
אדריאנה נראתה כ"כ מאושרת וככה גם ביל
"אממ אפשר את המספר שלך?" הוא שאל בבישנות
"שלי?" שאלה אדריאנה בשוק
"כן" ענה לה ביל וצחק קלות
"כן בטח תביא לי את הפלאפון שלך" היא אמרה והוא עשה.
אדריאנה רשמה את המספר והושיטה לביל את המכשיר.
"טוב אז.." אמר ביל "לילה טוב"
"לילה מצוין" ענתה לו אדריאנה
ולאחר מכן ביל הלך
הוא התרחק מספיק והתקשר לטום שיבוא לקחת אותו.
ולאחר כ-10 דקות אחיו בא ואסף אותו מרחובה של אדריאנה.
ביל נכנס לאוטו של תאומו וסגר את הדלת.
"אז אתה מוכן להגיד לי מה זה כל המסתורין?" שאל טום
"כן" ענה ביל וגולל באוזני אחיו את הסיפור
"אווו בגלל זה המצב רוח החרא שלך היום בבוקר" אמר טום בהבנה
"כן אחי החכם" אמר ביל לתאומו בציניות
"ומה אתה מתכוון לעשות ?" שאל טום שהתעלם מעקצנות אחיו
"אין לי מושג" ענה ביל לאחיו וכל שאר הנסיעה הם שמעו את הרדיו.
לאחר כרבע שעה הם הגיעו לביתם, ביל נכנס ראשון ושיחרר את סקוטי מחגורתו ולאחר מכן הוא הלך להתקלח.
"מה תעשה ביל, מה יהיה איתך?" הוא חשב לעצמו בזמן ששכב באמבטיה שלו , לאחר שסיים להתקלח יצא מהאמבטיה והלך לישון. הוא היה כ"כ עמוס ברגשות ומחשבות שהרגיש כ"כ עייף.
יום למחרת
ביל קם בשעה 4 בצהריים, הוא קם עם כל המחשבות מלילה לפני אך הפעם הבין מה הוא אמור לעשות.
הוא קם מהמיטה וצחצח שיניים, לאחר מכן אכל מהפיצה שטום הזמין לעצמו אתמול , "דביל הטום הזה אפילו לזרוק ת'קרטון לא יודע" אמר ביל לעצמו "ואם מדברים על הדביל איפה הוא ?"
הוא סידר את המטבח ולאחר מכן הלך להתקשר.
"הלו?" נשמע הקול מעברו השני של הקו
"אממ.. הי אדריאנה זה ביל, מאתמול" ביל אמר
לרגע היתה שתיקה ואז ביל שמע נפילה
"כן בטח זוכרת ! " היא אמרה בהתרגשות "מה קורה?" היא שאלה
"מצוין" ביל ענה "ומה איתך?" "אני גם.." היא ענתה
"תגידי, מה את עושה היום?" הוא שאל לאחר שתיקה מעיקה
"לא יודעת, למה?" היא ענתה "סתם חשבתי אולי באלך לפגוש אותי היום" הוא אמר
"אז נראה לי שאין בעיה" היא אמרה וביל שמע את ההתרגשות בקולה
"אוקי אז איזה שעה טוב לך?" שאל ביל ברווחה
"עוד שעה ככה זה בסדר לך ?" היא שאלה
"אממ כן מעולה " הוא ענה "איפה?" הוא שאל
"בגינה של אתמול" היא אמרה
"אוקי, אז יאללה ניפגש?" שאל ביל שלא ידע איך לסיים את השיחה
"חחח כן בי ביל" היא צחקה
"ביי אדריאנה" הוא אמר לה וניתק
"ואוו זה אמיתי?" חשבה לעצמה אדריאנה
"אחחח" היא צעקה לאחר שצבטה את עצמה אוקי זה אמיתי
"יאאאאאאאאאאאש" היא צעקה והלכה לבחור בגדים
בינתיים אצל ביל
"אוקי מה לובשים ?" חשב לעצמו ביל
הוא עמד מול ארונו וחשב
"החולצה הזו לא , עם זאת אני נראה כמו גיי, זו כ"כ שנה שעברה, עם זו הופעתי חודש שעבר" וככה הוא המשיך לפסול חולצה חולצה עד שמצא אותה, את החולצה המושלמת :
חולצה אדומה שיש עליה ציורים בשחור הוא הסתכל בשעון וראה שהוא בזבז 10 דקות בבחירת חולצה לכן שלף את הג'ינס הראשון שראה , לקח תחתונים ורץ לאמבטיה.
הוא התקלח הכי מהר שהוא יכל וסידר את השיער במהירות האפשרית.
הוא לא התאפר כ"כ אלא שם רק עיפרון ומסקרה ויצא מהר מהבית.
אדריאנה התארגנה ולא שמה לב לזמן שעבר.
"פאק!" היא אמרה בקול כאשר הסתכלה על השעון וראתה שיש לה עוד רבע שעה להגיע, לכן היא התארגנה מהר יותר ויצאה במהירות מהבית.
ביל הגיע לפארק והסתכל בשעונו, הוא שמח שאיחר רק ב – 5 דקות ושאדריאנה לא הגיעה עוד.
הוא התיישב בספסל והסדיר את נשימתו.
הוא ישב וחיכה לה עד שלאחר 10 דקות היא הגיעה.
"אממ הי " אמרה אדריאנה
"הי " ענה לה ביל וחייך
"אני כ"כ מצטערת על האיחור!" היא אמרה במהירות
"לא נורא" אמר ביל ששמח שהיא הסכימה בכלל להיפגש איתו
"אז בואי ספרי לי על עצמך" הוסיף לאחר שהתיישבה
"מה אתה רוצה לדעת?" היא שאלה אותו
"אמממ" אמר ביל והתחיל לחשוב
"בת כמה את, מה התחביבים שלך, מה את אוהבת לאכול" הוא אמר "נו מה שבאלך.." צחק שאדריאנה נתנה בו מבט מזועזע.
"אוקי, אז אני אדריאנה שוורץ, בת 17 מהמבורג" היא אמרה והמשיכה "התחלה טובה?" היא שאלה
"מעולה" הוא ענה לה וחייך
אדריאנה הרגישה משוחררת יותר והמשיכה לספר על עצמה.
לאחר שהיא סיימה היא ביקשה מביל לספר על עצמו.
"קודם כל את לא מקורית בשאלות שלך" הוא אמר לה וחייך.
"אז אני ביל קאוליץ טרומפר, נולדתי במדבורג ועכשיו אני גר בהמבורג, אני בן 20" הוא אמר
"אבל את כל זה אני יודעת" היא אמרה לו "תספר לי משהו שלא יודעים עלייך" היא ביקשה
"משהו שלא יודעים עלי אה? " הוא הרהר "בואנה את קשה !" הוא אמר לה והיא צחקה
____________________________________________________________________________________
ספוילרים (רק כי ישלי רגשות אשמה ענקיים שלא הייתי פה מלאמלא זמן)
"רוצה לספר לי על מה?"
"לא נורא אני כבר רגיל לזה"
"אמממ אקסטרה גבינה עגבניות ותירס"
"אבל גם אז הייתי משלמת "
"חחחח אתה עפת יותר רחוק"
" הוא ענה לה "אני?" היא שאלה בחוסר הבנה, "מה עשיתי?"
______________________________________________________________-
וזהו D:
אמממנמממ מקווה שאהבתן כי אני כן :]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
