אעעעעעעעעעעה פרק 18 XD
כפי שאתן זוכרות, לפחות אני מקווה שאתן זוכרות פז חזרה לישראל.
בואו תראו מה קורה עכשיו בישראל (:
עכשיו, אני אקפוץ לחודש לאחר החזרה שלי לישראל.
התרגלתי לחיים שהיו לי אך הם עדיין השתנו , בעיקר בלימודים ובחיי החברה שלי.
לא יכולתי לנסוע לת"א שאני כ"כ אוהבת מכיוון שאנשים היו מזהים אותי.
אה, כמעט שכחתי "רק מה שאתה יכול" הגיע למקום הראשון של המצעד של FM100
כ"כ התרגשתי כשזה קרה !
בתקופת השהות שלי בניו יורק לא למדתי בביה"ס לכן כשחזרתי ללמוד היה לי חור עצום בהשכלה והייתי צריכה לקחת המון מורים פרטיים כך שלא נשאר לי זמן לטפח את חיי החברה שלי והם רק הדרדרו והדרדרו ואני חשבתי כבר על החזרה לניו יורק ועל המשך העבודה על האלבום שלי.
במשך כל החודש הזה חשבתי הרבה על ט"ה, לפני שהייתי הולכת לישון הייתי נזכרת בנו ובכל השטויות שעשינו בנוסף נזכרתי גם ב"מסיבה" של טום והחלתי לצחוק.
הם הכירו אותי כ"כ טוב והיה לי כ"כ טוב איתם אך לכל דבר טוב יש סוף.
לאחר שבועיים בישראל ראיתי מודעה ובה נאמר ש "welcome to humanoid city" מגיע גם לישראל וחשבתי לעצמי שאני מוכרחה ללכת ולראות אותם הם כ"כ השתנו מאז הפעם האחרונה שראיתי אותם, במיוחד ביל שהתמסחר ונהייה סוג של דוגמן.
היום של ההופעה הגיע וההתרגשות החלה לדגדג בבטני, במשך היום היא רק גדלה וגדלה וכאשר הגעתי להיכל נוקיה הרגשתי שאני מסוגלת להתפוצץ . בזכות הפרוטקציות שלי בתור ה"סלבית החדשה של ישראל" – מצוטט מגיא פינס, לא הייתי צריכה לחכות בתור ונכנסתי כ -10 דקות לפני פתיחת השערים ובחינם , התיישבתי בשורה הראשונה באמצע ולאט לאט האולם החל להתמלא זה היה פשוט מדהים לראות את כמות המעריצים והאהבה ששרה באותו האולם. לאחר רבע שעה של המתנה החל להתנהג הרמיקס של world behind my wall וכל המעריצות החלו לצרוח ואני מודה גם אני צעקתי.
הבמה היתה מוחשכת ולאט לאט החלה להתבהר, קודם הראו את גוסטב יושב מאחורה ומתופף לאחר מכן הראו את טום מנגן בגיטרה החשמלית שלו בצד ימין של הבמה ומפלרטט עם כל הבנות באולם, באותו הזמן הראו את גיאורג שניגן בבס שלו ונופף בשערו ולא יכולתי שלא לחייך למראה האנשים המוכרים הללו. לאחר שניות ספורות שמענו רעש של אופנוע ומי אם לא ביל נכנס אל הבמה עם תלבושת שדומה לשואב אבק מנצנץ, אך למרות הכל הוא נראה חמוד אני חייבת לציין (: .
הם החלו לנגן את noise וביל בחן את הקהל ונעצר עליי, הוא החל לשיר ולא הוריד את מבטו ממני לאורך כל השיר אפילו המעריצות החלו לשים לב לכך והסתכלו אל השורה הראשונה כדי לנסות לאתר את מקור ההתעניינות הרבה של ביל, הילדות שישבו מצדדי זיהו אותי והחלו לצעוק "זו פז , זו פז !" ביל לא ידע מה לעשות לכן הזמין אותי לעלות לבמה איתו ושרנו ביחד את dogs unleashed , ההופעה הזו היתה מורטת עצבים ומלחיצה, קודם כל מכיוון שזו היתה ההופעה הראשונה שלי בישראל, בנוסף זו היתה הופעה של ט"ה וגם אם אני לא טועה אני אמורה לכעוס עליהם על כך שהם היו כאלה מגעילים ! בסוף השיר התחבקנו וביל אמר לי בשקט "אני מצטער, אנחנו חייבים לדבר" ואני מההלם לא ידעתי מה להגיד לכן רק אמרתי "שיהיה" וירדתי מהבמה. עברתי ליד טום והוא הגניב לי חיוך, לא יכולתי לחייך לו בחזרה לכן המשכתי ללכת כאילו שלא שמתי לב לכך.ההופעה נגמרה ואני חייבת לציין שהיא היתה מדהימה אבל אני לא רושמת פה כדי להלל את ההופעה של ט"ה בואו נתקדם בסיפור.
הגיע רגע חלוקת החתימות, מן הסתם שלא ממש רציתי חתימה שלהם לכן עמדתי בצד ולא ניגשתי אליהם. "אז מה את באה לפה הרבה?" שמעתי מישהו מאחורי, הסתובבתי וזה היה טום "פעם ב.. אתה יודע" עניתי לו וניסיתי להסוות את ההתרגשות של הפגישה המחודשת שלנו. "שמעי אנחנו חייבים לדבר..." הוא החל לומר ואני עצרתי אותו "זה בסדר, אתם לא חייבים לי כלום היה טוב וטוב שהיה" כתגובה לדברי הוא עשה פרצוף ואמר "לא ! זה בכלל לא נכון" "אז מה קרה?" שאלתי וחשבתי לעצמי שאולי באמת יש סיבה להתנהגות שלהם. "זה לא לפה, תחזרי איתנו למלון ונדבר שם" הוא אמר "בסדר" עניתי לו והוא בתגובה חייך ואמר "התגעגעתי אליך" לא ידעתי מה לומר לו כי גם אני התגעגעתי אליו ולא ידעתי אם הוא באמת התגעגע או סתם אמר לכן חייכתי והלכתי משם.
לאחר 45 דקות החתימות הסתיימו ואנחנו נסענו במכונית מוסוות אל המלון, במשך כל הנסיעה אף אחד לא דיבר ומידי פעם הגנבנו מבטים נבוכים זה אל זה. הגענו אל חניון המלון ושם לקחנו את המעלית כדי שלא יראו אותם ובמיוחד לא יראו אותי איתם.
הגענו לקומה 10 והלכנו בשקט "טוב לאיזה חדר הולכים?" שאל ביל "בואו אלי" ענה גוסטב והלכנו בעקבותיו לחדר מספר 108 .
"ואוו אתה שומר על החדר שלך ממש טוב" אמר טום תוך כדי סריקה "הייתי בחדר בדיוק 10 דקות והוא נראה כמו מזבלה" "אני לא מתפלא" אמר לו ביל ואני רק עמדתי בכניסה לחדר ושתקתי.
ארבעת הבנים הסתכלו עלי ושתקו. עמדו ככה לפחות דקה עד ששברתי את השתיקה ואמרתי "הזמנתם אותי כדי שנשתוק ביחד? כי את זה אני יכולה לעשות לבד" "לא איבדת את הציניות שלך , אה?" אמר גיאורג וחייך חיוך קטן "לא ממש " עניתי לו "טוב מה נעמדת , בואי שבי" אמר גוסטב כבר שכחתי כמה שהוא חמוד ועשיתי כדבריו והתיישבתי על הכסא, שילבתי את ידיי וחיכיתי להסברים.
"טוב" אמר טום והבטתי בפניו בשתיקה "את בטח כעסת עלינו מאוד .." "ובצדק" הוסיף גוסטב "אממ כן תודה אחי" אמר טום לגוסטב ונתן בו מבט די מרתיע "אני יודע שזה נראה ממש לא טוב, כל העזיבה שלנו בלי שום הודעה מוקדמת , כל ניתוק הקשר הזה אבל באמת שאפשר להסביר את הכל" אמר טום וחיכה לתגובה כלשהי מצידי "נו וההסבר הוא..." אמרתי וגילגלתי את עיניי "טוב תפסיקי להיות כ"כ נחמדה" אמר לי טום והמשיך "תראי, דיוויד העיר אותנו מוקדם בבוקר ואמר שאנחנו חייבים לעזוב את ניו יורק ולחזור בחזרה להמבורג. הוא אמר לנו לעשות את זה במהירות המירבית והוא לא נתן לנו להיפרד ממך ואנחנו, אני בכל אופן הרגשתי עם זה כ"כ רע ולכן לאחר שנירגע הבלאגן רציתי להתקשר אלייך אך הפלאפון שלי נגנב, ולא רק שלי אלא גם של כל השאר.
אני יודע שזה לא סיפור ממש נורמאלי ואני אבין אם לא תאמיני ולא תסלחי לנו." הבטתי בטום ולאחריו מבטי נדד אל שלושת האחרים והדבר היחיד שיכולתי לעשות היה לחייך. "זה סימן טוב?" שאל גיאורג "כן, זה סימן טוב" עניתי לו ולאחר שניה התחלנו לצחוק והרגשתי שהתקופה הטובה חוזרת אליי סוף כל סוף. "אה כמעט שכחתי להגיש לך" אמר ביל באמצע הצחוק ופניו נהיו רציניים "הקליפ שלך פשוט מדהים!" הוא אמר וחייך ולא יכולתי שלא לחבק אותו. "התגעגעתי אלייך" הוא לחש לי "גם אני אלייך" לחשתי לו בחזרה...
בבקשה תגובות 3 >