לא באמת מעניין אותי אם תקראו את זה, יש אלפי בלוגרים מסתובבים ברשת. אני כותב את זה בשביל העקביות שבדבר.
כמעט בן 40 והדבר העקבי ביותר שעשיתי בחיים זה לקום בבוקר, ואני מבטיח לכם זה לא היה בכוונה.
לאלה מכם שכן הגיעו עד כאן ולא סיננו אותי, הבלוג ידבר על ... |
| 4/2009
 אותי אף אחד לא זכר
אותי אף אחד לא זכר, ולא שלא השתדלתי.
ניסיתי לברוח, רצתי רחוק ככל שניתן, ירו בי בגב.
נפלתי ביער חשוך, אל גופתי המותלת אף אחד לא שב.
אותי אף אחד לא זכר.
אותי אף אחד לא זכר, את האמת מעט התחמקתי.
כשנתנו לכולם את המספר, בעליית הגג הסתתרתי.
מחבואי לא החזיק מעמד, נשרפתי באש עם אחי.
להם היה המספר, אך אותי אף אחד לא זכר.
אותי אף אחד לא זכר, מכיוון שטרם הגעתי.
אבי ואחי לעבוד נשלחו, ואמי נשלחה למקלחת.
כשהגז אז יצא ציפורניה נעצה, וברחמה 8 חודשים לי בינתיים.
מכיוון שחודש לי חסר, אותי אף אחד לא זכר.
אותי אף אחד לא זכר, ואני מהטופת ניצלתי.
עברתי תלאות ארוכות בחיי, מלחמות, מחלות, ערש דווי.
ימי זיכרון לנופלים היו לרוב, אך אני שניצלתי ישנתי ברחוב.
בדירת חדר קטנה, בלי חשמל, ללא לחם, חלב או גבינה.
רק זכרו, בחשבון הסופי אותי גרמניה לא שכחה.
אך כשהגיע הכסף המר, אותי אף אחד לא זכר.
לכל הנספים שלא יכולנו לזכור, ללא שמות, ללא משפחות ללא מספר או תאריכי לידה.
לכל אלו שלא איתנו עוד, שאותם אף אחד לא זכר.
ואף חשוב יותר
לכל הניצולים שיכולנו לזכור, אך במקום זאת הקמנו עוד ועידה.
לכל אלו שהצליחו לחיות בכבוד, למרות ועל אף.
לכל אלו החיים ביננו שאותם כבר מזמן הספקנו לשכוח.
יום הזיכרון לשואה ולגבורה - לזכור ולא לשכוח - לזכור את החיים.
| |
|  כינוי:
מין: זכר Google:
assafkakoon |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
