היא כבר לא תשוב, וגם אם כן רק החתולים יחכו לה הם תמיד שומרים בקנאות על מקומם, לצד השידה או על הארון.

דיברתי איתה, אולי בדרכי שלי, אבל דיברתי, היא לא מקשיבה יותר, עסוקה בעבודה, בחברים ואולי במשהו אחר כי תמיד יש כלים בכיור או שכבת אבק לבנה שמתארחת באופן קבוע על מדפי הספרייה הישנה מכירה כל עמוד ועמוד על כל אותיותיו הקטנות בלי להבין את החיבור הקסום הזה שמעביר צמרמורת לפעמים. כל כך הרבה ספרים שרציתי לקרוא ושקראתי מונחים על הספרייה הזו. כל כך הרבה ספרים קטנים וגדולים שמנים רזים גבוהים ונמוכים שמורכבים מעשרים וחמישה ציורים קטנטנים המכונים אותיות. מה היה קורה אם היו יותר אותיות. אולי כמות הרעיונות הייתה משתנה, מצד שני אולי לא, אין לי ספרים של אסקימוסים במדף, אבל במחשבה שנייה יותר מידיי תמיד שווה פחות ממה שצריך.

עשיתי כלים? אני כבר לא זוכר, יש מכה של נמלים בבית. אם הם יגיעו לכלים לפני היא תשב שוב מול הטלוויזיה ותגיד שלום קר. אולי אפילו לא תשים לב שאני כבר לא פה. ואולי כן, בכל זאת בקיץ היא תמיד נכנסת קודם לחדר להחליף למשהו יותר אוורירי.

מעניין איך היא תגיב, בהיסטריה, בשקט? או שזה סתם אני תמיד יש לנו הגברים נטייה לחשוב שאנחנו שווים יותר. אז היא תגיב בהיסטריה ויהיו צעקות ובכי. בלילות היא תנסה להתקשר אלי. היא לא יודעת שאת הפלאפון זרקתי לנהר לפני חצי שעה, רק בשביל השיחות שלה. סגרתי אותו בשקית שלא תיהרס הסוללה. שלושה ימים היא יכולה לנסות להשיג אותי, לפחות לפי הוראות היצרן.

היא בטח גם תדבר איתי בלילה, אני לא חושב שאני אענה לה זה סתם מסבך בעיקר אותה לי כנראה כבר לא יהיה אכפת אני אהיה רחוק מידיי.

זה שוב השיר הזה, אני כבר די רחוק ועדיין שומע אותו. כל כך יפה, יד ימין מונחת על הפסנתר בזריזות כזו ויד שמאל מלווה. מעניין לאן השביל הזה מוביל, הטענה הרווחת היא שאסור לרדת מהשביל, גם אם שבילים אחרים וצבעים אחרים רומזים לך בקריצה בוא. חבל שלא הצלחתי למצוא מורה דרך, הם יודעים מה לומר, זה כתוב להם בספר. אמנם אני לא רואה את הצבעים השונים שהיו כתובים שם, אבל אני בטוח שומע.

אני מתחיל להיות צמא, בטח עוד מעט תהיה לי גם סחרחורת. מנגנון מעצבן, דווקא שאתה רוצה לצאת ולהסתובב שעות לצפות בשמש היפה, בפרחים הצבעוניים ובנשים היפות הלבושות קצר, קצר. כל נוזלי גופך בורחים החוצה ואז יש לך סחרחורת, לא מנורה שאומרת תזהר חסר לך מים לך לתדלק, לא. סחרחורת. כדי לגרום לך לקושי רב יותר להגיע לברז הקרוב. להעניש אותך על שנעצת מבטים בבריאה של אלוהים יותר מידי זמן. חבל בזבזתי מעט מהזמן במחשבה הזו. אבל עדיין סחרחורת זה מעצבן.

כשיש לנו זמן הוא תמיד פחות חשוב מכל דבר אחר, אפילו ממשחק במחשב. כל חיי באתי עוד מעט, אף פעם לא באתי עכשיו. מצחיק אפילו עכשיו אני לא בא עכשיו, אני מתעכב כמה דקות להתבונן בעפעפי ולזכור, מי יודע אולי אני אמצא לזיכרון הזה איזה שימוש פעם, בתור הלצה לחברים שיהיו או שלא יהיו ואז זה ישמש הלצה לעצמי או שלא.

השיר נגמר, זה יפה ששמתי לב, חשבתי שאני רחוק מידיי. אני בטוח רחוק מכדי לחזור עכשיו, הסחרחורת כבר מתחילה להשפיע, אבל עדיין אין שום צבע. טוב נו פרט לאדום אבל גוונים של אדום יש בכל דבר, במיוחד בעפעפיים כשאור חזק מוקרן עליהם כשהם סגורים.

אמא לא תאהב את זה שעזבתי בלי לומר שלום, אני אשתדל לקפוץ אליה למרות שאין לי כל כך מושג איך עובדת כאן בקרת הגבולות. השמועה אומרת שאפשר, אבל רק למחפשים, מי שלא מחפש לא ניתן לבקר אותו. הביקור מתרחש רק שהוא מוצא אותך, או קורא לך. למרות שכל עניין התקשורת בעייתי ולא כל כך אמין. הדבר היחיד שהם הביאו לעולם זה את התקשורת באמצעות האותיות ולא המספרים, רק אחר כך לקחו את זה ונתנו לחברות שונות לחייג באותיות. 740543. מעניין אם זה  יהיה מספר הטלפון שלי החדש, או של המרכזייה בטח שלי יהיה עם יותר 8 ו 9.

אבא יסלח לי הוא ברח לפני, חתיכת מודל לחיקוי בגיל 75 החליט לברוח. אני מתאר אותו מנסה לעבור את השביל הזה עם מקל העץ המסוגנן שלו, בפסיעות קטנות. אם השביל הזה מספיק ארוך אולי אני עוד אפגוש אותו בורח עברו רק 5 חודשים. הוא לא התקשר יותר, וגם לא חיפשנו אותו כל כך, למשטרה לא היה שום קצה חוט והמקום האחרון בו ראינו אותו כולם היה ממש פה בקצה השביל הזה.

לא בגלל זה ברחתי, הוא האחרון שהייתי רוצה למצוא. ברחתי כי שם יותר טוב, ואם לא אז לא בטוח לא רע כמו בארץ.

מה יש בארץ? מיסים, חשמל וטמפרמנט, ערמות של טמפרמנט. שם אין טמפרמנט אז אני הולך לשם.

השארתי אוכל, היא בטח תחזור רעבה. תחליף בגדים בחדר ואז תלך לאכול. היא בטח תחפש אותי רק בלילה. תקרא לי ותנסה לנענע אותו שיתעורר. היא בטח תגיד "קום אתה ישן מהצהריים, איך הצלחת להירדם כך עם המוזיקה בקולי קולות ועוד עם הדיסק הזה, מה אתה מוצא בו? קום.

אולי אז היא תבין. הוא לא יתעורר הוא סתם מסכה, כמו בגד לבוש כזה שניתן להסיר כשרוצים. הוא ממש דומה לי כשאני ישן עם העיניים סגורות כאילו חושב מתוך שינה, מעניין כמה כדורים עוד נשארו לו שם בפנים, הייתי צריך כמות גדולה להשתחרר מהמניאק הזה. הוא הרביץ לה. הייתי חייב לברוח ממנו.

כן היסטריה, זאת בטוח היסטריה. מפגרת תעזבי אותו הוא הרביץ לך מה את מנשקת אותו?

רגע מה בכלל אני עוד עושה כאן? אני בכלל מת!

שוב השיר הזה?