לעיתים רבות בשעת לילה מאוחרת כשלא בא לי לפתוח עוד ספר חדש והקודם היה טוב אבל לא מספיק חזק אני חוזר לשיחות של פליטים. ספרו הקטנטן של ברכט המציג דיאלוג בין שני פליטים במקום זר רבוי בשנינות וציניות רבה מהסוג שברכט מצטיין בה. אני חוזר אליו שוב ושוב מכיוון שלא באמת חשוב איפה הספר נפתח הנושא הנדון מרתק אותך כבר עם המשפט הראשון. הוא עשוי להצחיק ולקומם כאחד, הוא יכול להיות על חינוך או על פוליטיקה. בכ"מ כל דיאלוג בין השניים הוא חוויה בפני עצמה שתופסת אותי לפחות עד הסוף. ולמה בעצם זה אמור לעניין מישהו שקיים ספר פשוט כל כך ועם זאת עמוק כל כך שנכתב אי שם ב- 1940 ועשה עלי רושם כזה טוב? יש לי רעיון אחד בראש שחושב שכולם צריכים לקרוא את ברכט כי הוא גאון לטעמי ( מן קטע כזה של אנשים הם תמיד חושבים שדעתם נכונה וכולם צריכים לנהוג כמותם ) רעיון אחר הוא ( וזה קצת יותר חשוב ) שהספר נשאר רלוונטי וביקורתי גם היום. מחנך בבית ספר רגיל נחשב עדיין סתם מורה ואם הוא טוב אז כנראה יש לו אוייב פוליטי במשרד החינוך שמונע מקידומו. פליטים עדיין נחשבים מתרד ודרכון עדיין כוחו יפה ואם לצטט מהמקור "הדרכון הוא האיבר היקר ביותר לאדם. הוא גם לא נוצר בדרך פשוטה כל כך כמו האדם. אדם יכול להיווצר בכל מקום באופן הפזיז ביותר וללא כל סיבה הגיונית - אבל דרכון לעולם לא. לכן גם מכירים בו שהוא טוב - ואילו האדם יכול להיות טוב מאין כמוהו ובכל זאת לא יכירו בו". טוב נכון לשעה זו כדאי שאני אפסיק לחפור על אחד הספרים האהובים עלי ואמליץ לכם פשוט לקרוא אותו זה לא יקח יותר מיום של הנאה צרופה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
