הכותרת הזו מתארת אולי בצורה הטובה ביותר את כל מה שעובר עלי בחודשים האחרונים.

אתחיל בזה שלפני כמעט שנה הייתי מעורב בתאונת דרכים שהעלימה לי שמונה חודשים מהחיים, אני לא מתכוון שהייתי צמח או משהו מהסוג הזה. מבחינה חיצונית ותפקודית הכל התנהג כרגיל אבל הראש לא הרפה ממני ולא נתן לי מנוח עד שנמצא מזור וחזרו לי החיים לאחר מספר דקות של טיפול.

אמנם זה החזיק רק כמה ימים ונדרשו ואף נדרשים ממני גם היום מספר הליכים כדי להפיג את הכאב אבל הדרייב לחיות שכמעט נעלם במשך השנה האחרונה חזר ובגדול.

אבל אלו לא כל האתגרים שהציבו לי החיים בתקופה האחרונה, שמונה חודשים זו תקופה ארוכה בה כל העולם מחשב מסלול מחדש בזמן שאתה מנסה להבין אם בא לך להמשיך את הדרך או לחתוך מהחיים בתרועת משאית בכביש המהיר או באיבחת רוח מגג של בניין.

בעבודה חישבו מסלול מחדש ולמרות שנאה מצידם ששמרו לי מקום לחזור אליו שינו לי את הרכב השכר ואת התפקיד כך שהחזרה לפעילות תהיה המשך ישיר של דיכאון התאונה.

בבית זוגתי שתחייה מחשבת מסלול מחדש להבין אם היא רוצה לחיות עם אדם שבמשך שנה כמעט היה זומבי בטטת קורסא בלי יכולת לחייך כמעט ופתאום שהבריא רוצה לטרוף את העולם.
בראש היא רוצה חיים אחרים אבל למזלי הלב נשאר נאמן לאדם שהייתי

עכשיו היא צריכה להחליט אם היא רוצה להכיר את האדם שהפכתי להיות.

המסקנה היחידה שלי מהשנה האחרונה היא שמה שלא אעשה היום יש סיכוי לא רע שלא יעשה לעולם.

אף פעם אין לדעת אם משוגע אחר יחליט שלא בא לו עלי בכביש והפעם יבצע את המשימה באופן הנכון.

פשוט מאוד להבין את הרעיון אבל לא באמת פשוט להפנים אותו, תמיד ידעתי שיש סיכוי שלא נתעורר בבוקר ונראה את השמש הזורחת מעל ההרים הירוקים, אבל להפנים את זה ולפעול כדי לא לפספס שום דבר זה סיפור אחר לחלוטין.

תתארו לכם איפה אתם רוצים להיות בעוד שנה

אני החלטתי שאת השנה הזו אני רוצה לקצר בחצי ואני עושה כל מה שאני יכול כדי לבצע את זה.

גיליתי שזו המון עבודה, אבל מתקדמים ואני לא מתבייש לומר שבחודש האחרון ההספק שלי אל מול התוכנית עומד על 80% בערך מהמטרה.

איך עשיתי את זה? פשוט פתחתי את הדלת והתפרצתי פנימה.

רציתי לשנות את המצב המבאס עם זוגתי שמתי את כל כולי בתוך הקשר שלנו

אנחנו היום עושים יותר פעולות מאי פעם יחד ומכירים אחד את השנייה מחדש כמעט כמו התקופה ההיא לפני עשרים שנה שרק היכרנו

מתאהבים אחד בשנייה מחדש.

הסתערתי על חשבון הבנק המדשדש, כי נמאס לי לשחק את המשחק הנוראי הזה בו אני משלם לכל מי שרוצה להכניס את היד עמוק לתוך הכיס שלי כמה שהוא רוצה ולהשאר בסוף החודש עם בור שהבנק מאוד מעוניין לסגור לי בהלוואה עם תנאים נוחים לבנק.

כלכלה אוכלת יושביה, אין מילים אחרות

גם שם השינוי מתחיל לרקום עור וגידים, אמנם וויתרתי על דברים רבים שנחשבים "מותרות" אבל הלב שלם ואפילו אנחנו כבר חוסכים בצד לחופשה עם הילדים בעוד שנה. (חלק רציני מההחלטה איפה אני רוצה להיות בעוד שנה)

בעבודה היה השינוי הכי גדול, למרות שחזרתי לתפקוד במקום שבו  הועסקתי לפני, התפרצתי פשוט אין מילה אחרת לתאר את זה, למקום עבודה אחר שרציתי לעבוד בו לפני כשנה וחצי והציע תנאי תעסוקה גבוהים משמעותית משלי.

המשרה שהציעו אז הייתה אמורה להיפתח אך נדחתה ביינתיים ואף עכשיו לא באמת הייתה קיימת. הכוונה היא שלא העסיקו אף אחד ולא התכוונו בכלל להעסיק מישהו. ובכל זאת לא יכולתי לוותר.
והיום אני יכול לומר שקיבלתי אישור עקרוני להתחיל לעבוד שם, את הפרטים הסופיים של אופי ההעסקה השכר ושאר ירקות אסגור מחר בבוקר עם האחראי לתחום הזה. אבל בפועל התקבלתי.

ואפשר לומר שהדבר היחיד שעשיתי הוא לחלום ולממש

חודש שלם של עבודה אין סופית סביב כל נושא בחיי שהיה בהשתק בתקופה האחרונה התחיל להצמיח ניצנים בריאים ורעננים.

אני מאחל לכל אחד מכם להיות מסוגל לפתוח את הדלתות החורקות שלפניו ולפרוץ פנימה