לא באמת מעניין אותי אם תקראו את זה, יש אלפי בלוגרים מסתובבים ברשת. אני כותב את זה בשביל העקביות שבדבר.
כמעט בן 40 והדבר העקבי ביותר שעשיתי בחיים זה לקום בבוקר, ואני מבטיח לכם זה לא היה בכוונה.
לאלה מכם שכן הגיעו עד כאן ולא סיננו אותי, הבלוג ידבר על ... |
| 4/2009
 נזכור את כולם, עד מחר, מחר כבר יזכרו המשפחות!
זה מדהים להקים, להקים בית חדש, לנטוע עץ, להוליד ילד.
להקים מדינה.
וזה נורא לאבד, נורא לאבד גם את הדברים הקטנים ארנק, מצלמה, ואת
כל המספרים בזיכרון.
וילד, ילד זה לא נורא לאבד?
זה שילוב נוראי, השילוב הקבוע שלנו בין נקודות הקיצון
השונות.
בחלקם זה מתאים כמו שואה וגבורה, אך פה כבר חצינו גבולות.
אולי בשעתה ההחלטה הזו הייתה במקום, כרגע אינני יודע, יש
יותר מידי אנשים לצערי לזכור במרום
לקטע המלא...
| |
 אותי אף אחד לא זכר
לכל הנספים שלא יכולנו לזכור, ללא שמות, ללא משפחות ללא מספר או תאריכי לידה.
לכל אלו שלא איתנו עוד, שאותם אף אחד לא זכר.
ואף חשוב יותר
לכל הניצולים שיכולנו לזכור, אך במקום זאת הקמנו עוד ועידה.
לכל אלו שהצליחו לחיות בכבוד, למרות ועל אף.
לכל אלו החיים ביננו שאותם כבר מזמן הספקנו לשכוח. לקטע המלא...
| |
 הניצול
באחד הלילות התעוררתי בבהלה מדפיקות מוזרות שנשמעו מחלקה
הקדמי של האונייה. כאב הראש החריף לא עזב אותי, תחושותיי היו בערך במרכז הסקאלה
בין התעוררות מהמתים לבין הנגאובר מטורף ולא הייתי כל כך בטוח איזה מהם אני מעדיף.
הדפיקות לא פסקו רק השתנו פעם לקצב אחר, לאחר התמתחות קלה ניסיתי לקום ולהפסיק את
הרעש הנורא הזה ואז גיליתי שבעצם אין לי שום מושג איכן אני נמצא או יותר גרוע מכך
אין לי בעצם שום מושג בכלל. עם ההרגשה המשונה הזו, מלווה בדפיקות ובכאב ראש נוראי
כשלו עיניי ונרדמתי שוב.
לקטע המלא...
| |
|  כינוי:
מין: זכר Google:
assafkakoon |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
