היי P:
טוב אז אמ. החופש היה בסדר לא היה כל כך משו מיוחד חוץ ממה שכבר סיפרתי.
אתמול היו אצלי בבית אורחים אז אני ואחותי הסתגרנו בחדר שלה והתחלנו לצייר על לוח
מחיק קטן עם לורדים >> יצא מכוער 
אממ.. גם הייתי בבר. יחד עם אח שלי , אחותי וההורים שלי ושתינו קצת קולה.
ולקחנו איתנו את נוסה ( החתולה) לבר 
אמ.. רציתי ללכת לים אבל לא היה להם בא...
אממ.. לעבודה בקריאה מונחת ( שיעור מפגר שכל מה שעושים זה לקרוא ספרים)
היה צריך לכתוב סוף חדש לסיפור אז אני עשיתי את העבודה על הספר
לחיות על גלגלים מי שמכיר והנה הסוף:
"היי גל בוא נלך היום לים ונאכל גלידה מה אתה אומר?" אמרה נוגה והתחילה לזרז אותי לעלות על הכיסא.
"בסדר תני לי רק להתארגן" אמרתי והתחלתי להתגלגל לעבר השירותים, ציחצחתי שיניים התקלחתי ויצאתי אל המטבח.
"הנה אתה גל! כמה זמן לוקח לך להתארגן תגיד לי?" אמר אבא כשהוא עוזב את העיתון ובא לעזור לי להגיע למטבח.
"טוב יוצאים?" אמרתי והתחלתי להתגלגל אל מחוץ לדירה, אבא כמובן הרים אותי והחזיק אותי בידיים עד שהגענו למטה.
כשהיינו בדרך אל הים שמתי לה שאנחנו נוסעים לכיוון אחר ובסוף הגענו אל בית החולים שהייתי בו אחרי התאונה.
נבהלתי, לא הבנתי למה אנחנו פה כי כבר גמרנו את על הטיפולים והכל.ואני יודע שיש לפעמים את
הבדיקות הכלליות אבל הן היו בשבוע שעבר. אבא יצא ועזר לי לרדת, אני לא רציתי אבל שיתפתי פעולה.
נכנסנו אל בית החולים והדוקטור שטיפל בי היה בכניסה וחיכה לנו.
"נו גל, מה שלומנו?" שאל הדוקטור. ואני הנהנתי בחיוב והמשכנו לעבר חדרי הבדיקות והדוקטור התחיל להסביר מה אני עושה פה.
"גל תקשיב בזמן האחרון נוגה וההורים שלך באו אלי ושאלו אם יש משהו שאפשר לעשות כדי שתצא מהשיתוק, עברנו על
כל הצילומים והבדיקות שערכנו לך וגילינו שהשיתוק יעבור לך עוד שנה מקסימום. לא שמנו לב לזה מפני שזה לא היה
פרט שהיה מעניין בזמן הטיפולים שלך."
התחלתי לחייך. לא אמרתי כלום רק נשענתי אחורה בכיסא הגלגלים והסתכלתי על המשפחה שלי ועל נוגה. פשוט לא יכולתי להפסיק לחייך.
בסוף נסענו אל הים, נוגה ואחותי הקטנה קברו אותי מתחת לחול, ובנו עליי ארמון, אחר כך התישבנו לאכול גלידה במסעדה שליד.
ועדיין לא יכולתי להפסיק לחייך.
-סוף-
לפי דעתי זה יצא נחמד לא??
טוב בי חג שמח
ועוד מעט שנה חדשה!
אין לי מושג עדיין איפה אני אהיה..
טוב בי 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
the violent ציבורשקה XD
