אני אמורה ללמוד עכשיו למתכונת בהיסטוריה שיש לי מחר, אבל WHO GIVES A SHIT?
ואני גם לא אמורה לספר את מה שכתוב כאן.
טוב..אז יש לי קצת בעיות, אפשר לקרוא לזה בעייה אחת גדולה, אבל מה שאתם מעדיפים.
בחודשים האחרונים אני ירדתי הרבה במשקל, ירדתי ב-2 מידות במכנס מהקיץ שעבר.
בהתחלה לא שמו לב לזה אבל לאחר זמן קצר זה נהיה בולט יותר ויותר כשאני כבר לא יכולה ללבוש את המכנסיים שלי בלי חגורה, או מכנסיים בכללי.
אני מידה 34 במכנס. שוקלת 45, ואני 1.55, כן אני גמדה.
משום מה דעותיי חלוקות בעניין; מצד אחד אני במידה שהיא חלומה של כל ילדה מתבגרת "מידה 34?! מה את רצינית?! זה יותר קטן מבר רפאלי יא מושלמת אחת!"
אבל יש את הצד השני, שזה יותר מידי רזה, וגם לא בריא לגוף.
יש הרבה בנות בגיל שלי שמרעיבות את עצמן כדי להשיג מידה כזאת, מקיאות, ופשוט עושות כל דבר כדי להגיע לזה.
הייתי מתחלפת עם כל בחורה אחרת במידות שלי, אני מרגישה מוזר כשאני הולכת לים,
שרואים לי את העצמות והפנים החיוורות.
שחברות אחרות שלי אומרות לי שרזיתי המון וזה נראה מפחיד.
שאני רוצה לאכול אבל אין לי כוח, אני לא יכולה, זה לא נכנס לבטן, אני מרגישה שאני רוצה להקיא מרוב הכמות.
הלכתי לעשות בדיקות דם, אבל אמרו שהכל בסדר אצלי, אולי זה בגלל לחץ? אהבה? גיל התבגרות?
לא נראה לי.
אני לא חולה. אני לא אנורקסית. אני לא בולמית. אני בסדר.
מה שנשאר לי לעשות זה לנסות לאכול ולקוות שאני לא ארד יותר במשקל.
תמונות מהימים האחרונים: (אני עם המשקפיים והשיער החום)
שמישהו יוציא אותי מהייסורים האלה ויגיד לי שאני בסדר..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פלוטוניה
